רב-פקד בירו, הקצין הבכיר בתחנת משטרה, שאליה מתפרצת בסערה אם לצעיר אתיופי, שנעצר על-ידי שוטרים, כפי שעולה מהצגת "לילה לבן", עיבוד של גור קורן ועירד רובינשטיין למחזה אמריקאי מאת כריסטופר דומוס-בראון, המוצגת בתיאטרון הקאמרי בבימויה של תמר קינן, הוא אתיופי בעצמו, כמו תגלית ההצגה, אדם קנדה, השחקן המגלם אותו בכישרון ראוי לציון.
"נעניתי לתפקיד לא רק בידיעה שעל שחקן חדש לקפוץ על תפקידים, המוצעים לו, אלא גם בגלל מה שהוא מסמל", אומר קנדה. "אני מבין את התפיסה של הדמות, כי כאתיופי שגדל פה, אני יודע שהפחד מלהיות זר, גורם למי שנקלע למצב הזה לכופף את עצמו, כדי שלא ישימו אליו לב ובשביל להיות פחות על הגריל".
קנדה בן 33. שמו, אדם, הינו קיצור מאדמקה, האדם הראשון בשפת יוצאי אתיופיה ו"הפירוש של קנדה - גיבור". הוא עלה ארצה בגיל שנתיים, ב"מבצע שלמה" וגדל בכפר-יונה. אביו ממשיך לעבוד בגיל 80 כמנקה רחובות. אמו - קצבית. הוא הבכור בין ארבעת ילדיהם. לדבריו, הוא עם חיידק הבמה מילדותו, "מהרגע הראשון שעליתי על במה והרגשתי מיוחד".
כבן למשפחה דתית, חבש כיפה עד י"ב. שירותו הצבאי עבר עליו ב-8200 - ולא מה שאתם חושבים. "כרתך, איש-קבע - שבע שנים ייצרתי מה שהצבא היה צריך", הוא מעיד. "ב-2013 סיפר לי חבר שהוא הולך לאודישן לאיזו פרסומת. 'מה, אתה?!', התפלאתי. 'יאללה, אבוא אתך!', אמרתי לו. זה עודד אותי להשתחרר מהקבע ולנסות להגשים חלום מאז ששיחקתי ביסודי. עברתי קורס של משחק מול מצלמה. משם עברתי ללמוד אצל אייל רוזלס. רק שאלתי אותו אם זה לא מאוחר, קרוב ל-30. הוא הרגיע אותי שאף פעם לא מאוחר ומהקורס אצלו הוא דרבן אותי ללכת לבית צבי".
מסתבר שבבית הספר למשחק הוא פונק בתפקידים מחמיאים, כמו שאולי ב"המורדים", פלטונוב ואצדק ב'מעגל הגיר הקווקזי', "לאחר שארתור קוגן, המנהל שם והמורים ראו שאני מספק את הסחורה". לדבריו, עבר שם "תהליך קשה ומלמד, מה גם שהייתי יותר מבוגר מרוב התלמידים האחרים".
כמנהל בית צבי, שקנדה היה מתלמידיו המצטיינים, קוגן מצפה בקוצר-רוח להצגת "לילה לבן", בקאמרי, ברביעי השבוע. "מהלימודים שלו אצלנו אני זוכר אותו כרגוע, מדוד ויסודי, שמשתדל למתוח את הגבולות של עצמו", הוא מעיד. "יש איזה ניקיון במשחק שלו ודיוק".
התרעות פיקוד העורף