מנפלאות התיאטרון. לשחקן הוותיק יונתן צ'רצ'י אירע משהו שלא מזדמן כל יום. אי אז ב-2006 הוא הוזעק על-ידי בית ליסין, שאת סיפו לא עבר עד אז, להחליף בהתראה מהיום למחר את השחקן המנוח עמוס לביא, כשזה חלה, בהצגת "תפוחים מן המדבר" מאת סביון ליברכט. כעת, מקץ למעלה מ-15 שנה לאחר ההקפצה ההיא, הוא מוצא את עצמו באותו תפקיד בגלגול חדש של ההצגה, גם כן בבית ליסין, שאליו לא חזר מאז.
"כשמזעיקים אותי, אני קופץ", מצהיר צ'רצ'י. "תוך פחות מיממה למדתי את התפקיד ועברתי את ההצגה בשלום בעזרת לחשנית. זה נמשך בעשר ההצגות האחרונות של ה'תפוחים', לאחר פעמים רבות עם עמוס, שחקן נפלא, שאותו הכרתי והוקרתי. כשירד המסך, הרגשתי שעשיתי את שלי ולא תיארתי לעצמי, שיחזירו את ההצגה ואותי לאחר ההצלחה הגדולה דאז. זה כיף אדיר לחזור ועוד עם צוות חדש, שבראשו, בתפקיד ויקטוריה, אשתי בהצגה, תיקי דיין, שחקנית יוצאת מהכלל".
וזה דברו על תפקידו: "אני משחק את ראובן אברבנאל, חרדי קיצוני וטיפוס פטריארכאלי, שמרוב דאגה לבתו היחידה, הוא רוצה להשיא אותה בכל מחיר, העיקר שתהיה עם טבעת. הוא מגיע לקיבוץ במדבר, שאליו היא ברחה מפניו, שם נמצאות אמה ודודתה. בקיבוץ הוא עובר שינוי ומתרצה לנישואי בתו עם הקיבוצניק שבו התאהבה".
נראה לך, שתיאלץ להמתין עוד 15 שנה עד תפקידך הבא בבית ליסין?
"לפי איך שנקלטתי כעת, נראה שזה יקרה הרבה יותר מהר".
צ'רצ'י, 66, עלה בגיל שנה עם משפחתו מאיראן לקריית-יובל, בירושלים. אם הייתה בביתו מצוקה כלכלית, הוא מצא ממנה מפלט בחוגי דרמה בעיר. לאחר לימודיו בבית הספר הימי במכמורת, למרות שהיה שם בדרן הכיתה, הוא העדיף שירות בחיל הים, כמכונאי על נחתות על פני שירות בלהקה צבאית.
לדבריו, המעבר משם לבית צבי לא היה קל. "נקלעתי לעולם מרוחק ממני, מה שעורר בי לא מעט זעם, שאותו הייתי מוכרח לפרוק", הוא משחזר. "שם, קרוב לוודאי, צמחו תפקידי הרעים שלי".
כמי שלא קיבל את החיים על מגש של כסף, הוא מימן את לימודיו שם מניקיון של בניין משרדים גדול. בחופשות הוא עבד במסגרייה ובין לבין היה מופיע בליצנות, מה שלא ממש בא לביטוי בתפקידי הרעים שלו בהמשך, שראשיתם הייתה ב-82' בתפקיד הצורר אייכמן בהצגת "טוב", בקאמרי, שהיה שנים תיאטרון הבית שלו חרף טלטלות, שבהן התנסה שם.
את הראשונה שבהן לא ישכח. כשהיה בין השחקנים, שפוטרו כדי למנוע מהם קביעות, נפגע עד עמקי נשמתו. "לאחר שהחשבתי את עצמי כלורנס אוליביה חדש, חשבתי שאם פיטרו אותי, כנראה אני לא שווה כשחקן ואולי מוטב שאחפש מקצוע אחר", הוא נזכר. לדבריו, מי שהציל אותו מפרישה בטרם עת מהבמה היה הבמאי סיני פתר, שגייס אותו להצגה בפסטיבל עכו. פרס השחקן המצטיין, שבו זכה שם, החזיר אותו לתיאטרונו דאז.
ב-97' צ'רצ'י מצא את עצמו בכותרות, כשהציג בתיאטרונטו את הצגת היחיד "אדון V". "זה היה אחד הרגעים המכוננים בחיי", הוא מעיד. "כשראיתי אותו, מי שכונה 'מרגל האטום', בצילום המפורסם עם מעצרו, בכיתי. עברו 10 שנים עד שהצלחתי להעלות את הצגת היחיד עליו. התעקשתי על כך, כי הרגשתי שהייתה סימביוזה בינינו. אמרו עליו שהוא מוקצה מחמת מיאוס וייעצו לי לא לגעת בו, מי שתיארו אותו כבוגד. אבל הייתי כולי בהצגה, שאותה הצגתי לא מעט בחו"ל, כולל מועמדות לפרס השחקן המצטיין בפסטיבל אדינבורו. בסיכומו של דבר, לא טרחתי לצייר אותו כצדיק גדול, אלא הבאתי סיפור אנושי עם כל הדרמה שבו".
פגשת אותו?
"נמנעתי מכך כדי לא להיות מושפע. אבל בתיאטרונטו לפני שנה, שאליו הוזמנו הצגות שזכו בפרסים בשנות הפסטיבל, כולל שלי, הוא היה באולם עם עורך דינו, אביגדור פלדמן. 'זה לא אני, אתה יודע?', הוא שאל. 'תיאטרון לא חייב להיות דוקומנטרי', אמרתי לו".
היית מעלה את ההצגה גם כעת?
"מה פתאום! היום לעשות תיאטרון שיתעלה על המציאות, זה כמעט בלתי אפשרי, כשהמציאות נעשתה קיצונית. עדיף להציג את 'תפוחים מן המדבר', הצגה שרבים יכולים להתחבר אליה".
למרות תפקידיו הרבים, גם על המסך, מקצוע השחקן לא הביא לצ'רצ'י, גרוש ותיק ואב לשניים, רווחה כלכלית ולאחר כ-40 שנות קריירה, הוא עודנו מתגורר בדירה שכורה בגבעתיים. "כשפרצה הקורונה, לא היה בה כדי להפתיע אותי, לאחר שממילא לא הייתה לי הרבה עבודה לפניה, פרט להרצאות על הומור", הוא מעיר. "בכל מצב אני מסתדר כאדם מאוד צנוע בדרישותיו ומבסוט מהחיים איך שהם. אם הרווחתי פה ושם קצת יותר, מס ההכנסה והביטוח הלאומי גזלו את נפשי. הרי הפכנו למדינה אוכלת יושביה!"
הפגנת?
"איפה! כמי שלא מאמין בהפגנות, העדפתי לשבת בבית בשקט. הקורונה גרמה לחודשים של אבטלה? - זה לא היה נורא. קיבלנו ארגזים של אוכל משח"ם, איגוד שחקני המסך. וכשצריך, לוקחים הלוואות, פותחים חסכונות ושוברים קופות-גמל. למרות זאת, הכל בסדר".
לבסוף, מהו תפקיד החלומות שלך?
"שני תפקידים בהצגות שבהן לא שיחקתי בתפקידים הראשיים - ריצ'רד השלישי וסליארי ב'אמדאוס'. לא ידעתי מי היה שייקספיר, כשנתקלתי לראשונה במחזה שלו, שהביא אותי לבית צבי. אם לא כן, אין לי מושג איפה הייתי היום. וסליארי? - כמעט שיחקתי אותו כמו רעים אחרים. ואז פרצה הקורונה..."