"עם סבא כפי שהיה לי, אמרו עלי תמיד שאהיה ארטיסט ולא התבדו", מציין עזרא דגן, פצצת כישרון בלתי מתכלה, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-75. "לצערי, לא זכיתי להכיר אותו, אך גדלתי על הסיפורים עליו, כמי שהיה בטורקיה אקרובט ולוליין בקרקס. כנראה, משהו ממנו עבר אלי", כך הוא יוצא איתנו למסע בנתיבי חייו.

קן השומר הצעיר ביהוד. בית הספר האמנותי "רננים" בתל-אביב, שם הנץ הפנטומימאי שבו בהשראת מורהו, קלוד קיפניס. תיאטרון הנוער "שחרית". חוג הבימה לנוער. שיעורי משחק אצל נולה צ'ילטון: "נולה הייתה מורה אדירה וקסם של בן-אדם, אך מצד שני גם הייתה מפחידה. בגיל 17 היא שלפה אותי מהלימודים כדי לנהל לה איזו הצגה. במקום שכר, קיבלתי ממנה תקליט של המוזיקה של נינו רוטה לסרטיו של פליני". 

להקת גייסות השריון: "ללהקה הצבאית הגעתי עם טליה שפירא, שלמדה איתי ב'רננים'. הבמאית מירי מגנוס ביימה אותנו בקברט מוזיקלי עם תזמורת, משהו שלא היה עד אז בלהקות הצבאיות. שרנו שם את 'השריון עשה היסטוריה' ו'לו הייתה לי מנדולינה'. יום אחד היא שלחה אותי למישהו בסביבות התחנה המרכזית והבאתי ממנו ערמות של טקסטים. מילים שהשמענו דורי בן-זאב ואני במערכון 'תותח בראש' היו דבריו הראשונים על הבמה של חנוך לוין".

עזרא דגן בצילומי סרט תיעודי בבימוי בנו עמרי (צילום: עמרי דגן)עזרא דגן בצילומי סרט תיעודי בבימוי בנו עמרי (צילום: עמרי דגן)

טליה שפירא: "מאז 'רננים', במשך עשר שנים של עשייה טליה ואני היינו כמו אחים וכשהאמהות שלנו נפטרו די באותו זמן, היתמות קירבה בינינו בנוסף לאהבת התיאטרון. בהופעות המשותפות שלנו הייתי כעין איש האביזרים שלה על הבמה מרוב שהייתה מפוזרת".

צילה דגן: "את אשתי הראשונה פגשתי במפגשי הלהקות הצבאיות אחרי ששת הימים, בהיותה אז בצוות ההווי של הנח"ל. מה שקירב בינינו זה שידעתי להצחיק אותה והיא אהבה הומור. אני הגדרתי אותה כ...מתאבדת אמנותית, לאחר שמרוב ההקפדה שלה על טקסטים של שירים, היא הלכה רחוק מדי עם ויתור על כמה מהם".

"צץ וצצה": "לפני שנהייתי שחקן תיאטרון, הייתי בבידור ובו הופעתי בין השאר במופע משירי אלתרמן עם טליה, רבקה זוהר, מנחם זילברמן ובומבה צור. אלתרמן היה בא לחזרות עם תיק גדול של פקיד. זה המשורר שלמדנו את שיריו בתיכון והערצנו אותו. מרוב הערצה, מילה לא דיברתי איתו. עם בומבה צור הלכו קטעים, אל תשאל. הוא היה מציק לנו, המשתתפים הצעירים ואנחנו גמלנו לו בריבית דריבית ".

נסים אלוני: "הייתי בין משתתפי הצגת 'נפוליון חי או מת' ב'בימות'. החזרות התארכו חודשיים וחצי מעל המתוכנן, כשהוא המשיך לכתוב כל הזמן טקסטים חדשים. בגנרלית בקיבוץ העוגן, לפני שהמסך נפתח, כשהקהל כבר באולם ואני על הבמה, עושה תרגילי נשימה, פתאום נסים ניגש אלי עם עמודים של סצנה חדשה לגמרי, די ארוכה. 'עזרא, אם תוכל, תעשה את זה', הוא ביקש. הערתי לו שגם אם אצליח לאלתר משהו, השחקנים לא ידעו איך להגיב. 'תנסה', ניסה שוב. הצטערתי לאכזב אותו".

עמרי ניצן: "עם עמרי הייתי מאז שובו מלימודי תיאטרון בלונדון מלא רעיונות היישר לבימוי הצגת 'על קלות דעת וצביעות' בהבימה והוא רק בן 24 ועד הצגתו האחרונה. עמרי היה במאי של שחקנים, שמאוד אהבתי לעבוד איתו וגם חבר עד כדי כך שקראתי לבן האמצעי שלי עמרי. היינו בראש אחד, אך לא אהבתי שהדגים לנו, השחקנים, סצנות, אבל הוא עשה את זה כשחקן נהדר".

עירית דגן: "איכשהו תפקידי הליצנים ידעו תמיד את הדרך אלי. הגדול מביניהם הוא כמובן פוק, שבהצגת 'חלום ליל קיץ' מאת שייקספיר, שחברי עמרי ביים בהבימה ב-78', הביא לי את אשתי השנייה, עירית לביא, ששיחקה שם את הרמיה. על הבמה נרקמה בינינו אהבה ממבט ראשון, שנמשכה בקטעי הפנטומימה באירוויזיון 79' בירושלים. אנחנו נשואים כמעט 43 שנה, שבהן הופענו יחד בהצגות-ילדים ולימדנו תיאטרון בבתי-ספר. לאחר שהיא, בתם של ניצולי שואה, למדה לתואר שני בדרמה-תרפיה, הקמנו את תיאטרון 'עדות', שבו מופיעים יחד ניצולי שואה ובני הדור השני יחד עם בני-נוער, כשאנחנו על ההפקה ועל הבימוי. זה מפעל החיים שלנו, כמובן גם ילדינו".

דור ההמשך: "אני אב לארבעה. גיא, מנישואיי עם צילה הוא שחקן ונגן מפוחית-פה. מנישואיי עם עירית יש לי שלושה בנים. ירון הוא חוזר בתשובה ופעיל בקולנוע החרדי. עמרי היה מלחין המוזיקה להצגות של 'עדות' וזה מכבר חי בלונדון. נמרוד, שלמד משחק ושיחק בהבימה, חי עם בן-זוגו ביוון. הם שפים בינלאומיים. בסך הכל אני סב לשמונה נכדים, שהפכו אותי לאיש רגוע יותר".

חנוך לוין: "כשחקן די מפונק, סירבתי ארבע פעמים לחנוך לוין. לא תמצא עוד שחקן  כזה. תחילה ל'את והמלחמה הבאה', ההצגה הראשונה שלו. הפעם השנייה הייתה כשרצו אותי בהבימה ל'הלוויה חורפית' שלו ובמקביל - ל'עלי כינור', הצגה שבשבילה ויתרתי על הלוויה. גם סירבתי ל'אורזי מזוודות', אבל בגרסה שנייה של ההצגה, כעבור 30 שנה, שיחקתי ונסעתי לסין עם ההצגה. גם על הצגת 'הג'יגולו מקונגו' שלו ויתרתי כבר בשלב הקריאה, לאחר שתיקי דיין נשפה לי בפרצוף עשן ולא הייתה מוכנה להפסיק. גידי גוב הופיע שם במקומי".

עזרא דגן  (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)עזרא דגן (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)

עזרא דגן באתר ההסרטה עם סטיבן שפילברג (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)עזרא דגן באתר ההסרטה עם סטיבן שפילברג (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)

שפילברג: "ב-93' לוהקתי לתפקיד ר' יעקב-מנשה לברטוב בסרט  'רשימת שינדלר'. שפילברג רצה לשתף שחקנים מהארץ. 300 הגיעו לראיונות. בסוף נבחרנו 12. "עד הסרט, לא היה לי אומץ לגעת בנושא השואה", אמר לי בעודנו יושבים באתר ההסרטה בקראקוב, כשמתחתנו מרבד של שלג. היה מדהים לשמוע את הבמאי הגדול הזה אומר את התפילות בעברית. אני אסיר תודה לו על שתמך כספית בתיאטרון 'עדות' וגם על שארגן לעירית ולי ...טיול ללוס-אנג'לס. לאחר שנאמר לו שאסור להשאיר בתפילה שבסרט את שמו המפורש של אלוהים, הוא הזמין אותי להקליט מחדש את התפילה עם השם ואלוקים. בשביל הקלטה של חצי שעה זכינו לאירוח חלומי שם".