מה לכם, שחקני תיאטרון החאן, כי תבואו אלינו, הקהל, עם הצגת "נתן החכם", שעלילתה מתרחשת בימי הביניים, לפני כאלף שנה, בשעה שראשת הקואליציה מאיימת לפרק אותה ולשלח אותנו שוב, חפויי ראש ונבוכים, אל הקלפיות? - עם שאלת הפתיחה הזאת אני נוחת על יהויכין (כיני בפי כל) פרידלנדר, המבוגר בשחקני התיאטרון החאן, ביום שבו מוטלת ה"פצצה" הפוליטית.

"גם אני שאלתי את עצמי אותה שאלה", כיני משיב בלי ניד עפעף. "אכן לכאורה, מדובר בטקסט משמים ורחוק, שלא ברור מה לו ולנו. אבל כשנוברים בו כמו בחפירה ארכיאולוגית, מגלים שהממצאים נוגעים אלינו עכשיו בצורה ממש כואבת כמה שזה אקטואלי כיום. בסופו של דבר, המסקנה היא שעם כל השוני בינינו, למעשה, כולנו בני-אדם. אני מקווה, שהקהל ילך מההצגה הביתה עם חומר למחשבה".

ברם, לפני שהקהל ילך מההצגה הביתה, איך מפתים אותו לבוא אליה, שעה שאורבים לו מחזות-זמר נוצצים וקומדיות במשקל נוצה?
"איך מפתים את הקהל? - מבטיחים לו שהוא יהיה בשוק, כשיראה מה הבמאית הצעירה נעה וגנר עושה בהצגה הזאת, משהו שכמותו לא נראה בחאן, עם צבעוניות שלא מצפים לה במחזה כביכול כל כך מיושן, שחושבים שאולי הוציאו אותו מהנפטלין ועם מוזיקה עכשווית של המוזיקאי הצעיר גם כן, מעין רחמים. אתה חש את זה בבטן לפני שאתה חש את זה בראש. השניים הם חלק מצוות חדש לגמרי, שהבמאית הביאה איתה".

נראה לך, שלאור דבריך אלה הקהל ינהר אליכם?
(לאחר צחוק מתגלגל) "זאת כבר הגזמה פרועה. אני מאוד מקווה שהקהל יסתקרן ויתעניין, בפרט הקהל הנאמן של החאן, שמורגל בכך שאנחנו נוהגים לאתגר אותו".

נתן החכם (צילום: יעל אילן)
נתן החכם (צילום: יעל אילן)

עלילת המחזה מתרחשת בימי הביניים, לאחר שהמוסלמים בפיקודו של צלאח-דין מביסים את הצלבנים, נופל צלבן צעיר בשבי אויביו ורגע לפני הגרדום, כששולחים אותו לחופשי, הוא משוטט בירושלים ונקלע לשריפה בביתו של הסוחר היהודי המכונה נתן החכם, מציל את בתו מהאש ומתאהב בה. והמסר? - אפשר לגשר בין שלוש הדתות.

שחקני החאן רגילים לתמרן בין הצגות רבות. לדברי כיני, השיא שלו היה כששיחק בעשר הצגות שונות במקביל. "זה נורא, משהו על גבול הסכיזופרניה", הוא מעיר. "לפעמים אני מגיע לתיאטרון ולא בטוח באיזו הצגה עלי לשחק באותו ערב עד שאני מגלה מי הפרטנרים שסביבי. אף אחד לא מבטיח לי שלא אתבלבל. לפני מספר שנים, כשירדנו מהבמה בתום הצגה, שאלה אותי השחקנית פלורנס בלוך אם שמתי לב איך קראתי לה בהצגה. 'משהו היה לא בסדר?', שאלתי. 'קראת לי בשם הדמות ששיחקתי בהצגה שהצגנו אתמול', היא השיבה. מה כבר יכול להיות. במקרה הכי גרוע מאלתרים".

בהצגת "על אהבה וחושך" אין מקום לאלתורים. כיני מגלם בה את דמותו של עמוס עוז. "זה לא פשוט לשחק דמות חיה מול קהל שהכיר אותה", הוא אומר. "כך היה כששיחקתי את ש"י עגנון ומולי ישבו בשורה הראשונה בתו ובנו. הייתי בחששות נוראיים לקראת המפגש איתם מאחורי הקלעים. את החששות הפגתי בהומור. למרות היותם מבוגרים ממני בהרבה, חיבקתי אותם וקראתי להם בתי ובני - וזה עבר בשלום".

איך היה בתקופת הקורונה?
"סוף סוף הייתה לי הזדמנות לקחת קצת אוויר מהמרוץ ולהתרווח במרפסת של בית מגורי, בקומה ה-13 של רב-קומות בגני-תקווה ולצפות בנוף למרחקים. פתאום אין סטרס של הצגות ושל חזרות. המוח נקי, פלאטה חלקה לגמרי".

כפי שאנחנו מכירים אותך, לא התבטלת לחלוטין.
"נכון, הדיבובים נמשכו ונמשכים באולפנים, כולל העונה ה-23 של 'ארתור', שבה אני מר עכבר".

פרידלנדר, 66, מקרית-מוצקין. "הורי, כאנשי-תרבות, לקחו אותי מילדות לראות הצגות", הוא מספר. "אולי הם לא התכוונו לעודד אותי לפנות לתחום המשחק, אבל ההצגות שראיתי אז הילכו עלי קסם. ממתי שראיתי את מאיר מרגלית בהצגה של תיאטרון 'אהל', רציתי להיות שחקן".

למעשה, כיני הוא בוגר מגמת אלקטרוניקה בתיכון מקצועי, "שם רמי ברוך למד כיתה מעלי". לאחר שירות צבאי בחיל הים, הפליג שנתיים וחצי בצי הסוחר. כשבא בגיל 24 להיבחן בסטודיו ניסן נתיב, שאל אותו המורה האגדי "אז למה בגיל כזה?" וקיבל אותו. כאילו שהייתה לו ברירה אחרת נוכח הווירטואוזיות הקולית של כיני, שסללה בפניו את הדרך לקריירת דיבוב מפוארת, תחום שנוטלת בו חלק גם רעייתו, הקריינית והשחקנית גילת מואב.

מזה 26 שנה הוא שחקן החאן, כמעט הכי ותיק שם. כמי  שרואה כל הזמן אותם פרצופים על הבמה, לא היית רוצה לגוון?
"בעוד שעברתי איזושהי דרך עד החאן, אינני מקנא בשחקנים צעירים שנשאבים אלינו ישר מבית הספר למשחק. אני לא בטוח אם לשחקן צעיר בריא להיות כל הזמן במקום אחד, למרות שהוא זוכה בתפקידים ודרכו סלולה. לדעתי, רצוי שיחליף אווירה ופרטנרים. לי זה לא חסר, כי הסתובבתי בכל המקומות. אולי זה נראה פחות מאתגר המצב שבו אני נמצא, אבל יש שקט נפשי, המאפשר לעבוד בצורה רצינית". 

 כשהגעת בשנות ה-90 לחאן, האם ציפית לרומן כה ארוך?
"האמת? - כשבאתי לחאן, לאחר שהתנסיתי בתיאטראות אחרים, הייתה לי הרגשה שזה לתקופה, אבל לא שיערתי שזה יהיה לתקופה כה ממושכת".