לו היה חי את חייו היה הצייר עמנואל רונקין חוגג בעוד כחודשיים את יום הולדתו ה-81. אבל רונקין נותר לנצח בן 26.

ב-9 ביוני, ביום החמישי למלחמת ששת הימים, לאחר שיצא בשלום משני ימי קרב בכונתילה שבסיני, רונקין נשלח צפונה להילחם כטנקיסט ברמת הגולן, ונהרג בקרב של גדוד 129 על קלע, מותיר אחריו הורים, אחות, ומאות ציורים ורישומים גם תקווה גדולה שהתנפצה להיות אמן גדול בתחום הציור.

"...התחולל קרב מר ואכזר. עמנואל פעל ליד התותח. פגז שבא בחטף הרס בבת אחת עולם של יופי ושל טוהר, עולם שכולו תום וחלום, כישרון סוער בפריחתו אשר כל עתידו עוד לפניו... " כתב האב יצחק רונקין בספרו.

 עמנואל רונקין נולד ב-1941 בקיבוץ כפר מסריק, בנם הבכור של יצחק רונקין שהיה סגן עורך עיתון "על המשמר" ושל הציירת בלומה אודס רונקין. עמנואל למד אמנות בסמינר "אורנים". בהיותו נער בן 17 זכה להדרכתם של גדולי הציירים בעת ההיא אביגדור סטימצקי, מרסל ינקו, צבי מאירוביץ ואחרים שאישרו כי מדובר בצייר אמת, אף שמדובר בנער בן 17 בלבד.

לאחר נפילתו ראו אור ספרים וקטלוגים מעבודותיו של עמנואל רונקין  ותערוכות מיצירתו הענפה הוצגו במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות וביד לבנים (שהיה למוזיאון פתח תקווה).

האם בלומה אודס רונקין, ילידת ליטא עלתה לארץ ישראל בשנת 1935 והתיישבה בכפר מסריק. היא למדה ב"בצלאל", נחשבה לציירת מוערכת. הציגה בתערוכות במוזיאון חיפה לאמנות ובמוזיאון פתח תקווה ובתערוכות יחיד בגלריות בתל אביב ובירושלים.

בימים אלה, במלאת 55 שנים לנפילתו של עמנואל רונקין ז"ל, מוצגת במוזיאון פתח תקווה, התערוכה "נופל מחוץ לזמן"  עם עבודותיהם של שני האמנים האם בלומה אודס רונקין והבן עמנואל רונקין.

ברוך אורן ובלומה אודס רונקין (צילום: באדיבות המשפחה)ברוך אורן ובלומה אודס רונקין (צילום: באדיבות המשפחה)

"מבעד לציורים של האם והבן התלויים בתערוכה אלה מול אלה, אפשר לשמוע את השיחה שהתנהלה ביניהם שנמשכה חיים שלמים ומעבר להם" אומרת אוצרת התערוכה סיגל קהת קרינסקי .

"התערוכה מעלה שאלות לגבי האופן שבו אנו מתבוננים בתופעות בעולם ומעריכים אותן ומבקשת לבחון את נקודת המבט של שני אמנים אלה על תופעות בעולם ועל יחסי הכוחות בו, כפי שהם באים לידי ביטוי באומנותם".

כבר במפגש הראשון שלי עם יצירותיהם נכחה האינטימיות העולה מהציורים של האם והבן. המציאות נתפסת ביצירות של שניהם כשלם שבו טבע ואדם,  אני ואתה שלובים זה בזה ללא הפרד" היא מוסיפה. "למשל בציור  'דמות בנוף' של בלומה,  הדמות צדדית ומעומעמת. בעוד שהרקע והנוף מקבלים את תשומת הלב והדמות היא רק המשך של הטבע. עיניה הם כעיני פרחים, פלג גופה התחתון מוסתר בין הגבעולים והשרכים, והדמות האנושית מחוברת לקרקע כצומחת ממנה והמרחב הטבעי מקבל מימדים אנושים".

עמנואל רונקין, ללא כותרת, לא מתוארך דיו על נייר (צילום: באדיבות משפחת רונקין)עמנואל רונקין, ללא כותרת, לא מתוארך דיו על נייר (צילום: באדיבות משפחת רונקין)

 כך גם  בציוריו של בנה,  עמנואל "דומם לוהט", "נערה וסל פירות" ו"אהרון הכהן"  נוצר רושם דומם. "יש להט, חיוּת רבה הקורנת מלהטו של האמן, שהוא  עצמו חסר בתמונה, ואולי מסתתר בין פרטי הטבע הדומם בדמות שהיא ספק-רגלי-אדם ספק-רגלי-רהיט. כשבציור 'אהרון הכהן' עמנואל מפליג אל מחוזות מיסטיים, ובכך נוספת זיקה אל כוחות עליונים, כשההיטמעות והמיזוג בין אני ואתה בספיירה האנושית, מגיעים לעתים עד כדי התכה של האם והבן" קובעת קהת קרינסקי.

לאחר נפילתו של עמנואל, המשיכה בלומה את הקשר האמנותי עם בנה כשציירה סלעים דוממים כבני אנוש שרופים ביצירתה "סלעים לוהטים"  זאת כתגובה ל"דומם לוהט" שצייר עמנואל,  שנה לפני שנהרג והיא כמו אומרת: "החוץ שנשזר בפנימיותך הלוהטת כאמן, בני,  נשזר עתה בפנימיותי הנשרפת; ושנינו בוערים את הבעֵירה שחווית'". 

 במאמר שפרסם ב-2012 ההיסטוריון וחוקר האמנות גדעון עפרת "עמנואל רונקין, אינטימיות הירואית" הוא כותב: "עודני זוכר את ההתרגשות במוזיאון תל אביב (אז בית דיזנגוף) סביב הצגת ציוריו של עמנואל רונקין ב- 1968, במלאת שנה לנפילתו בקרבות רמת הגולן. את ההתפעמות של חיים גמזו שכתב: 'רַשם בעל כישרון גדול וצַייר בעל חוש בלתי רגיל לצבע', ושל גבריאל טלפיר שכתב ..."יצירתו מכושפת…"

"אני זוכר את עצמי, בחור בן 23, עומד מול 29 ציורי השמן ו- 38 רישומי הפחם וחש בעוצמת הלַבּה הפורצת. בעבורי, הייתה בהם 'נוכחות' בלתי שגרתית, ביטחון עצמי אמנותי ובשלות של צייר ותיק, כשמדובר בצייר שפתיל חייו נקפד בגיל 26". (גדעון עפרת).

במילותיו הנרגשות בפתיחת התערוכה אמר אבי נשרי, מי שהיה בעלה של ענת נשרי רונקין ז"ל, אחותו של עמנואל, שנפטרה לפני שמונה שנים:

"על עמנואל שמעתי מיד בפגישה הראשונה עם ענת. 'היה לי אח שנפל ברמת הגולן' היא אמרה. לא ידעתי איך להגיב והיא שמה על הגרמופון את הרביעייה מס. 421 העצובה של מוצרט".

 הפגישה מ-1976 התקיימה בחדרה של ענת בבית הוריה ברמת אביב, לשם עברו לאחר שעזבו את הקיבוץ "היה להם קשה להישאר במקום בו עמנואל גדל ויצר" אומר נשרי.

 "מאז אותו רגע עמנואל ליווה את הקשר שלי עם ענת ובמשך 38 שנות נישואינו. ההורים בלומה ויצחק  תמיד שמרו על איפוק בכאבם ואני למדתי אט אט על עמנואל. הבנתי שלא היה קל להיות  אמן בקיבוץ. יום עבודה בשדה ובמטע הוא חובה. את שעות הערב הוא מקדיש לקריאה, בספרות, בפילוסופיה ובתנ"ך ואת יצירתו הוא מתחיל בשעות המאוחרות בואכה לשעות הקטנות של הלילה" אמר נשרי.

 במשך 40 שנים ועד מותה ב-2007 של בלומה אודס רונקין, עמד הצריף הצנוע של עמנואל בכפר מסריק כולל האטלייה שנותר כפי שעזב אותו כשיצא למלחמה. 

 "התמזל מזלי לבקר במשך עשרות שנים בצריפו הצנוע עם האטלייה.  הצניעות הזאת, שאפיינה אותו ואת התקופה שלא תחזור, שבתה את ליבי". היום מונצח עמנואל בחצר הראשונים בקיבוץ. בכפר מסריק קבורים ארבעת בני משפחת רונקין: ההורים יצחק ובלומה, והאחים  ענת נשרי ועמנואל רונקין.

"במשך השנים לא הבחנו בקשר בין עבודתו של עמנואל לזו של אימו, בלומה אודס רונקין, שהיתה ציירת מאוד מוערכת בברנז'ה בשנות ה50 וה-60. לכן שמחנו על העלאת תערוכה משותפת, המראה אספקט חדש ולא מוכר בדבר הקשר בין עבודת האם לזו של הבן. הרעיון היה במוחה של סיגל קהת קרינסקי עוד לפני 10 שנים. הקורונה גם היא תרמה לדחייה, והנה אנו היום עם תערוכה קטנה אבל גדולה" מסכם נשרי.

 בשנות השבעים והשמונים התקיימו תערוכות משפחתיות של האם הבן וגם של הבת ענת שהיתה ציירת. כיום  סיון נשרי, בתם של אבי וענת (רונקין) נשרי עוסקת באמנות בתחום המיצג והציור. החודש מוצגת תערוכה משלה בבית האמנים בירושלים. "הכישרון עובר במשפחה" מאשר אבי נשרי.

 בפתח הספר על עמנואל שכתב יצחק רונקין (בהוצאת ספריית הפועלים ועל המשמר)  כותב האב: "כשנכנסו הוריו לאחר שבוע אל חדרו הקטן,  היה הדבר הראשון שמצאו על שולחנו - בנוסף לעיתון יום שני, ערב היקראו להתייצב - דפי סטנסיל ובהם הרצאותיו של פרופ' הוגו ברגמן, ששודרו ב"קול ישראל'.

מתוך ספרו של עמנואל רונקין (צילום: באדיבות המשפחה)מתוך ספרו של עמנואל רונקין (צילום: באדיבות המשפחה)

על הדף הראשון היו כתובות המילים  'אינני מאמין במציאותו ובממשותו של המוות. אין אני יודע ואין אני קובע מסמרות פילוסופיים : מה הם החיים אחרי המוות, אבל בזה אני בטוח שהחיים מתמשכים'...

ואכן החיים מתמשכים. בלב כל אוהביו - עמנואל חי.  הוא חי עמוק בלב, ויצירתו שהניח אחריו, היצירה מלאת האור והחום – היא עדות נאמנה להמשך חייו." כתב יצחק רונקין. 

במכתב האחרון ששלח למשפחתו למחרת הקרב הראשון, ביקש עמנואל שהתנ"ך יישלח לו כי הוא דרוש לו – "לקיום המוראל".

זאב חטין, שעמנואל שובץ לפלוגה  בה שירת במילואים כותב: ..." ידענו שהוא צייר מוכשר ביותר ובעל עתיד מבטיח... תמיד שהייתי מעיר אותו במילה, עמנואל היה משיב כאילו התעורר משרעפיו  סוגר את התנ"ך, מניח אותו בגומחה קשת ההגבהה של התותח ומיד מוכן לקבל פקודת אש"...

לאחר הקרב בו נהרג עמנואל רונקין, נמצאו שרידי ספר התנ"ך השרופים שלו  בגומחת קשת ההגבהה בטנק. 


"חיים מחוץ לזמן"

אוצרת: סיגל קהל קרינסקי, התערוכה תינעל ב-28 במאי

"עושים שבת במוזיאון פתח תקווה לאמנות", בעקבות התערוכה "חיים מחוץ לזמן", עם המשורר רוני סומק, ביום שבת 7.5 ב-12:0, מוזיאון פתח תקווה לאמנות