"לא מתחרט על שום דבר": ישראל טרייסטמן נותר מסור לתיאטרון "ידישפיל"

"אין לי בעיה לשחק גם את התפקידים הראשיים", הוא אומר בנימה מפוכחת, "אבל אני מכיר בכך שכדי להתקיים, התיאטרון שלנו זקוק לתגבורת מהתיאטרון העברי, מה גם שכבר אין אצלנו להקת שחקנים קבועה. הפעם נהניתי בחזרות הנאה רבה לשחק עם גורנשטיין, אבל אף אחד לא מבטיח לנו, שהכוכבים האורחים יביאו לנו יותר קהל. אפילו דודו פישר, שחקן וזמר האהוב על קהל דוברי היידיש, לא הביא יותר קהל בהצגת 'תפילה', שהצגנו לא מכבר".

טרייסטמן גדל בעפולה. הודות לכך שאביו היה סדרן בבית הקולנוע המקומי, ראה שם הרבה סרטים והצגות מבלי שהדבר ישפיע עליו. "לא היה לי אז מושג על תיאטרון", הוא מודה. "כילד ביישן, לא שובצתי בהצגות בית הספר. גם לא חלמתי להיות שחקן, אפילו כשהוזעקתי להחליף בהצגת הסיום ילד שחלה".

כשעבר בנעוריו עם משפחתו לראשון-לציון, נהיה שחקן, אם כי ב...מגרשי הכדורגל. עם חוש הציור שלו למד גרפיקה. עם שחרורו מהצבא עבד בהוצאת ספרים. נושא התיאטרון לא היה בתוכניות שלו, אבל החיקויים, שבהם שעשע את החבר'ה, כה הרשימו את אחת מחברותיו לעבודה, שהיא פשוט משכה אותו לסטודיו ניסן נתיב.

שם טרייסטמן נהיה שחקן ואחר-כך השתלם בסטודיו של אוטה האגן, בניו יורק, גם אם דרכו למעמדו הנוכחי לא הייתה סוגה בשושנים. הוא שיחק ושר בהצגות-ילדים ובתיאטרון המסחרי. "כנראה, היה לי חוסר מזל", הוא משער. "לאחר שבסטודיו היו בטוחים שיצא ממני סטאר גדול, כאיש-משפחה היה לי חשוב להתבסס מבחינה כלכלית, מה שלא תמיד ניתן למצוא בתיאטרונים הרפרטואריים".

התפנית בקריירה שלו הסתמנה באמצע שנות ה-80. הבמאי יוסף מילוא, מאבות התיאטרון בארץ, שפעל באותן שנים באירופה, חיפש שחקנים דוברי גרמנית להצגת "גטו" מאת יהושע סובול, שביים ב-וינה. בין השאר הוא בחר בטרייסטמן, שכבן להורים יוצאי טשרנוביץ', שולט בשפה. הצלחת אותה הפקה החזירה אותו כעבור שנים להצגת-יחיד בעיר ה-ואלסים.

כשחקן, הוא חיפש בית - ומצא אותו במקום לא צפוי מבחינתו. "יום אחד סיפר לי השחקן יענק'לה אלפרין, שהיידישפיל עומד לנסוע לאירופה עם 'המגילה' מאת איציק מאנגר - ומחפש שחקני-חיזוק", הוא משחזר. "נבחנתי, נסעתי, נקשרתי ונשארתי. ידעתי שבכך קניתי כרטיס לכיוון אחד, כשמראש הבנתי שעלולות להיסגר לי דלתות בתיאטרון העברי. היה בכך סיכון, אבל החום של היידיש מילא לי את הנשמה".

טרייסטמן התקדם ביידישפיל במהלך השנים, כשבמרוצתן הכסיפו שערותיו. הוא ידע, שכאשר תיסדק תדמית השחקן היפה שדבקה בו, יוכל להפגין על הבמה את מלוא כשרונו. זה קרה לו בהצגת "ילדי הצל", מאת בן-ציון תומר, בבימויו של מוטי אוורבוך. הוא קרא את המחזה וחש שהוא נשאב לתפקיד של בן-ציון רבינוביץ'.

אם היסס קצת נוכח עוצמת התפקיד, הוא נשמע לעצת רעייתו, יפית, שאמרה לו - "לך על זה!" טרייסטמן לקח את האתגר בשתי ידיו והתמודד בגבורה עם התפקיד שאותו שיחק בשעתו בהבימה אהרן מסקין האגדי. עם ביקורות ההלל שהניב לו משחקו בהצגה זיגמונט - "איש יודנראט, שמשפחתו נספתה בשואה" - הפך לתפקיד-חייו.

אגב, נושא השואה, שיקר ללבו של טרייסטמן, הביא אותו ליזום את הצגת הקברט עטורת הפרסים "לחיי החיים" - מאת קובי לוריא ובבימוי ישראל גוריון - ולככב בה בפסטיבל עכו.

טרייסטמן, אב לשניים וסב לארבעה נכדים, יודע שהוא משלם מחיר על דבקותו ביידישפיל. כך הצגות מאת שייקספיר, ובמיוחד של צ'כוב, שבהצגותיו יכול היה לחולל פלאים, מחוץ לתחום מבחינתו, באשר הן מעבר ליכולותיו של תיאטרונו. לדבריו, הוא איננו מסתגר בו. כשמזעיקים אותו מתיאטרוני העברית להופיע בהן כמחליף, הוא נענה ברצון, "מה גם שהתגובות נהדרות".