כמו שחקנים ויוצרים אחרים, גם נתי רביץ מצא את עצמו בתחילת הקורונה במשבר מקצועי. “מצאתי את עצמי בבית ועם געגוע לקהל ולצורך להתבטא”, הוא מספר כעת. מהתחושות הללו נולד המופע החדש שלו, “אלוהים פי־נתי רביץ”, שעולה היום לראשונה. “זה בעצם סיפור החיים שלי בראשי פרקים: מקליט אלבום פעם ראשונה, זוכה פרס ‘מסך הזהב’ פעמיים, נשוי פעם שלישית ואבא פעם רביעית”, הוא אומר. “אני מספר במופע סיפורים מאחורי הקלעים של העשייה שלי והקריירה, כולל איך אני תופס מערכות יחסים וחינוך ילדים, איך מתמודדים עם הצלחה וכישלון וגם נותן טיפים. אני גם מדבר על איך מתמרנים ומשלבים חיים כאלה עם אורח חיים יהודי”.
במסגרת המופע ינוגנו גם שירים מאלבום הבכורה שעליו רביץ עובד בימים אלה. “האבסורד הוא שמי שמכיר אותי מילדות היה בטוח שאני הולך להיות מוזיקאי”, הוא אומר. “חברי הילדות אומרים לי תמיד: ‘מה קורה עם המוזיקה?’. זה תמיד היה חלק ממני. עד עכשיו כל הזמן הייתי עסוק בקריירה ענפה של משחק ולא היה לי זמן להתעסק עם זה. פתאום בקורונה התפנה זמן, אז יכולתי להיכנס לאולפן ולהקליט שירים, לעבוד עליהם ולשפץ אותם. לא לכתוב למגירה, אלא להוציא אותם לאור”.
רביץ (55), נולד באילת וגדל בנצרת עילית (היום נוף הגליל). הוא פרץ בשנות ה־90 ושיחק שלל תפקידים בטלוויזיה, בהם בדרמות “כסף קטלני”, “לחיי האהבה”, “מיכאלה” ו”בנות בראון”; בקולנוע, בסרטים “מתנה משמיים”, “סוף העולם שמאלה” ו”אביבה אהובתי”; ובתיאטרון בהפקות “מותו של סוכן”, “החייל האמיץ שוויק” ועוד. לדבריו, הוא בכלל לא מתגעגע לימים ההם. “אני נזכר בזה בערגה, אבל ממש לא בשביל לחזור”, הוא אומר.
“זה היה אינטנסיבי, מטורף ומתוח, המון שקר היה בזה, אלו גם לא באמת חיים. עבדתי כמו מטורף, מעבודה לעבודה, כל הקטע של ההערצה גם יצא מפרופורציה. באמת לא הבנתי את זה, ולכן אני גם לא רוצה לחזור. מצד אחד, זה נעים להיות בסיטואציה שאתה מקבל כל כך הרבה אהבה מציבור ענק שאתה בכלל לא מכיר, אבל הם מרגישים שהם מכירים אותך ומרעיפים עליך את כל האהבה והערצה הזו. מצד שני, זה שקרי וטוב שזה נגמר”.
בראשית שנות האלפיים החל רביץ בתהליך של התקרבות לדת. “היה רגע מכונן ודרמטי שבו פתאום התחלתי לראות את החיים מזווית אחרת, במשקפיים אחרים”, הוא מתאר. “דברים קיבלו ממד אחר, וזה העיף לי את המוח. פתאום, באמצע החיים, נהייתי חרדי ממש. שנתיים וחצי הייתי תלמיד ישיבה, כמעט לא התעסקתי במקצוע שלי והייתי בגילויים מטורפים, אורות משוגעים. אני מספר במופע מה גרם לי לחזור לאמצע, לנקודת החיבור בין המקום הקודם למקום החדש. אני בעצם חי בין עולמות”.
לצד המופע החדש, בימים אלה שב רביץ לגלם את דמותו של קולונל ריצ’רד בארקר בעונה השלישית של סדרת הנוער “פלמ”ח”, ומשחק בשתי הצגות בתיאטרון הבימה: "קב”ן” ו”זרים מושלמים”. כמו כן, הוא הצטלם לסדרת הדוקו־דרמה “מינכן 72” בהפקתו של וויל סמית’ הצפויה לצאת בקרוב, ובה הוא מגלם את דמותו של שר הביטחון לשעבר משה דיין. “זו הייתה חוויה לגלם את דיין”, הוא אומר. “זו דמות מאוד דומיננטית בחיים שלנו בישראל. כדמות קולנועית הוא מאוד מרתק. לצערי, זה היה תפקיד יחסית קטן שעשיתי בסדרה, והייתי שמח אם הייתי יכול להתעסק עם הדמות הזו בתפקיד יותר גדול ולחקור אותו יותר לעומק. למרות שעשיתי עבודת מחקר מעמיקה גם ככה”.
בנוסף, רביץ משחק בסרט “אדמה בוערת”, שיצא בספטמבר בבימויו של לירן שטרית, ועוסק בסכסוך היהודי־פלסטיני. “אני מקווה שהוא יצליח כי הוא חשוב ונוגע בנושא כואב ומעניין”, הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף