"אני מרגישה מצוין”, מצהירה השחקנית והזמרת שרי צוריאל בפתיחת שיחתנו ומודה שתחושותיה נובעות, בין היתר, מתפקידה החדש בהצגה “כנר על הגג” מבית התיאטרון העברי. “אני נורא שמחה להיות שם”, היא אומרת. “המחזה כתוב כל כך טוב ויש המון הומור בכתיבה וזה מתבטא במשחק”.
ההצגה, שביים נתן דטנר על פי נוסח עברי של דן אלמגור, מבוססת על המחזמר המפורסם שנשען על סיפוריו של שלום עליכם, ושאף זכה לסרט מיתולוגי בהשראתו בכיכובו של חיים טופול. היא מגוללת את סיפור חייו של טוביה החולב (בגילומו של דטנר) בעיירה אנטבקה באימפריה הרוסית, המתקשה להתמודד עם מאווייהן הרומנטיים של חמש בנותיו הבוגרות. צוריאל מגלמת בהצגה את דמותה של ינטע השדכנית. “זה יופי של תפקיד בשבילי כי יש בדמות הזו כל כך הרבה צבעים, כמה וכמה מצבי רוח שונים שזה לא אופייני לדמויות מהסוג הזה, ולכן זה כל כך כיף”, היא אומרת.
לצדה של צוריאל מככבים בהצגה גם סנדרה שדה בתפקיד אשתו של טוביה, גולדה; קובי מאור בתפקיד לייזר וולף הקצב; ושי גבסו כמוטל, חייט עני ששובה את לב בתו של טוביה. “זו הפקת ענק עם 30 שחקנים על הבמה ועוד 20 איש שמתפעלים את ההצגה מאחורי הקלעים”, אומרת צוריאל. “זה קאסט יוצא דופן, מדהים ומגובש מאוד. אנחנו כל כך ביחד. זכיתי לעבוד עם אנשים כל כך מוכשרים ולרקום חברויות חדשות כמו עם סנדרה שדה המדהימה שהיא גם שותפתי לחדר ההלבשה, שי גבסו המעניין וקובי מאור שקורע את כולנו מצחוק מאחורי הקלעים.
עם סנדרה שדה אומנם מעולם לא שיחקתי לפני כן, והיה לנו קליק מהרגע הראשון, אבל עם נתן (דטנר – ד”פ) יש לי היסטוריה ארוכה: הכרנו ב’רחוב סומסום’ כשאני גילמתי את קיפי. שיחקנו בהמון סצינות יחד. בהמשך שיחקנו גם בתיאטרון הבימה, כשגילמתי את אשתו בהצגה ‘חלון בלהות’. סגירת מעגל נוספת היא עם דן אלמגור, שהייתה לי הזכות לעבוד איתו בעבר. עכשיו, להיפגש שוב בתרגום שלו זה מדהים. תרגום שמלקקים ממנו את האצבעות”.
הריגוש בעמידה על במה נשאר בך היום כמו בעבר?
“עוד אפילו יותר מאשר בעבר. זה בגלל הגיל ותהליך ההתבגרות שעברתי. גם בצורת המשחק, אני יכולה להרשות לעצמי יותר להעז מאשר פעם. זה תענוג שאי אפשר לתאר, בייחוד כשיש תפקיד טוב והצגה נהדרת טפו טפו טפו”.
מה שיהיה - יהיה
ילדותה של צוריאל, 69, עברה עליה על קו ישראל־ארצות הברית בשל עבודתם של הוריה בשליחות תנועת הבונים. לדבריה, חיידק הבמה דבק בה עוד בימי התיכון: “לפני הצבא שיחקתי בהצגה בבית ספר בשם ‘הזמרת בעלת הקרחת’, שהתיאטרון העירוני חיפה לקח אותה, וזה היה רגע מכונן ראשון שקשר אותי בצורה עמוקה לעולם הבמה”, היא מתארת. “בצבא שירתי בלהקת פיקוד צפון, וכשהשתחררתי למדתי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ועוד שנה באוניברסיטה בניו יורק”.
את התפקיד הראשון שלה בתיאטרון קיבלה בשנת 1976 כשנבחרה לשחק בהצגה “מלכת שבא” של תיאטרון באר שבע בבימויו של צדי צרפתי. “מאז התיאטרון הפך להיות עיסוק עיקרי עבורי”, היא אומרת.
במשך יותר מ־25 שנה שיחקה בהצגות תיאטרון חיפה, בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון הבימה, בתיאטרון אורנה פורת ועוד. “עבדתי נון סטופ”, היא אומרת. בשלב מסוים החליטה לפרוש מהבמה.
“זה קרה אחרי תקופה ארוכה שבה קיבלתי תפקידים ראשיים והמשכתי לקבל הצעות, אבל אני חושבת שהנפש והגוף שלי היו זקוקים למנוחה, מעין שאיבה אינסופית של הכוחות”, היא מספרת. “לא חשבתי שאחזור, אבל זה כמו דבר כזה שחי בתוך הגוף והמוח שלי והרדמתי אותו. לא רציתי לשחק בתיאטרון, אז ביוזמתי החלטתי לעזוב את הכל. לאורך השנים האלה הציעו לי תפקידים ולא הלכתי. בשלב מסוים כבר ידעו שאני פחות בעניין, אז מספר ההצעות התמעט באופן טבעי”.
מה ששינה את התמונה היה טלפון שקיבלה בשנת 2019 מהתיאטרון הקאמרי, שהזמין אותה לשחק במחזמר “מצחיקונת” בכיכובם של מיה דגן ועמוס תמם. “הציעו לי את התפקיד של אמה של מצחיקונת”, היא מספרת. “הגעתי לראות את ההצגה ונדלקתי כי הרגשתי שזה יושב עליי בול. זה גרם לי להרגיש שאני רוצה ומוכנה לחזור לתיאטרון”.
“מצחיקונת” ירדה מהבמות עם פרוץ הקורונה, ועם חזרת ענף התרבות לפעילות הדרגתית בשנת 2021 שבה צוריאל לשחק בהצגה “עמירם” מאת גיל ארי כהן ובבימוי יותם קושניר במסגרת חג המחזמר המקורי בניהולו האמנותי של אורי פסטר. “גילמתי שם ראשת עיר מושחתת עד העצם”, היא מספרת. ואז, כאמור, הגיעה ההצעה לשחק ב”כנר על הגג”.
צמאה לעוד תפקידים בתיאטרון?
“כרגע אני מתמקדת ב’כנר על הגג’. שחקן תמיד חושב שאם יראו אותו על הבמה, אז אולי תיכנס לו עוד עבודה, אבל כרגע אני מתעסקת בליהנות מ’כנר על הגג’, ומה שיהיה - יהיה”.
אלא שעם כל הכבוד לקריירה בתיאטרון, את עיקר פרסומה חבה צוריאל לתפקיד שגילמה בין השנים 1983־1987 - קיפי בן קיפוד בתוכנית הילדים המיתולוגית “רחוב סומסום” ששודרה בטלוויזיה החינוכית.
בהמשך השתתפה בתוכניות ילדים נוספות כמו “הופה היי” ו־”3, 4, 5 וחצי”; השתתפה בספיישלים בטלוויזיה כמו “היה היו זמנים”, “הדרן לרודנסקי” ו”הדרן לתל אביב”; הנחתה לצד משה מורד את תוכנית המוזיקה “להיט בראש” ואף שיחקה בסרטי קולנוע דוגמת “הלהקה”, “הפחדנים” ו”רומן בהמשכים”.
במקביל, גם פיתחה קריירת שירה שכללה השתתפות בפסטיבלי שירי ילדים, פסטיגלים, הקלטת אלבומי שירי ילדים והשתתפות באירוויזיון 1986 לצד מוטי גלעדי עם השיר “יבוא יום”. “אלו היו שנים שכל הזמן ראו אותי בטלוויזיה וכולם הכירו אותי כי היה רק ערוץ אחד עם 100% רייטינג”, היא מספרת. “זו הייתה תקופה מטורפת – רצתי ממקום למקום מהבוקר עד הלילה”.
אהבת את הפרסום הזה?
“כן, מאוד אהבתי ומאוד נהניתי מזה שהייתי כל הזמן בעיתונים. היו גם רכילויות לא נעימות, אבל רוב הכתבות היו מפרגנות מאוד”.
מתגעגעת לזה?
“לא, לא, אני לא יכולה לרוץ היום כמו שרצתי בעבר, אלא אם התפקיד שלי בתיאטרון ידרוש זאת. אז ארוץ, אבל רק על הבמה”.
האמנת שהדמות של קיפי תהפוך לאייקון כזה?
“לא שיערתי שזה יתפוס ככה. אף אחד לא הכיר אותי בתחום הילדים, אבל עשיתי אודישן וקיבלתי את התפקיד. לא בניתי על זה שום דבר, אלא עשיתי את המיטב שלי כמו שאני תמיד עושה, בכל תפקיד”.
את מתגעגעת לגלם את הדמות?
“לא. הדמות נצורה בתוכי וזהו. אני עדיין המומה שאחרי כל השנים שלא הייתי בטלוויזיה, כמעט בכל מקום שאני מגיעה אליו - השם שלי או הקול או הפנים מזכירים לאנשים דברים ומעלים חיוך על פניהם. זה מדהים אותי. עדיין צועקים לי ‘קיפי’. זה רק מראה לך מה זה ערוץ 11 של השנים ההן”.
יוצא לך לצפות בטלוויזיה החינוכית במתכונתה הנוכחית?
“לא, כי הבן שלי כבר גדול אז אין טריגר לצפות. אבל אני רוצה לנצל את הבמה כדי לפנות לכאן 11 ולומר להם שיש אצלם 200 תוכניות של ‘רחוב סומסום’ ששוכבות בארכיון. אני חושבת שגני ילדים ישמחו לצפות בהן בטלוויזיה, בייחוד בארוחת הבוקר, כי התכנים עדיין רלוונטיים למרות שהלבוש אחר ואנשים נראים אחרת. הקסם עדיין עובד לדעתי”.
חלק מהטבע
אחת התחנות המשמעותיות בקריירה עבור צוריאל היא כאשר נקראה לדגל בזמן מלחמת המפרץ, לצדו של ז’יל בן־דוד, שגילם את הדמות של מוישה אופניק ב”רחוב סומסום”, לעשות שידורים חיים של “רחוב סומסום” כדי לשכך את הפחד מטילים. “הבנתי את הכוח, הישירות וההשפעה שיש לדמויות כמו קיפי ואופניק על ילדים קטנים וכמה שזה עזר להם”, היא אומרת.
מהן ההחמצות שלך בקריירה?
“יש שתי החמצות שהן בעיקר החלטות לא נכונות שלי: אחת היא שוויתרתי על תפקיד בתיאטרון הרפרטוארי בהצגה מאת ברכט מסיבות אישיות שלי. ההחמצה השנייה היא שהחלטתי לא לבוא לאודישן לתפקיד במחזה מאת שייקספיר. אם יש דבר שאני נורא רוצה לעשות זה להגיד את הטקסט של שייקספיר”.
מה חשבת על הבחירה בנועה קירל לייצג את ישראל באירוויזיון 2023?
“בחירה מעולה, אבל אני שואלת את עצמי: מה היא צריכה את זה? הרי היא יכולה להקליט שיר אחד טוב ולכבוש את אירופה בלי אירוויזיון. מי מבטיח לה שהיא תהיה ראשונה? עוד לפני שאני נסעתי, ברשות השידור חשבו שמוטי ואני נגיע למקומות האחרונים, ואכן זה קרה. אומנם זה לא דומה בכלל - היא כוכבת ענקית ואנחנו בעידן אחר, ואפילו באמריקה קצת מכירים אותה. היא פרפקציוניסטית ונפלאה, אבל אני לא יודעת בשביל מה היא צריכה את זה”.
איך עברה עלייך תקופת הקורונה?
“לא עשיתי במהלך התקופה הזו כלום. הסתגרתי לגמרי, ותודה לאל עברנו את החלק הקשה של הסגרים”.
בדצמבר תחגגי 70. מרגישה בגיל הזה?
“אני מרגישה נהדר. כשאני אומרת את הגיל שלי, אני לפעמים חושבת שזה לא יכול להיות ולא הגיוני, אבל מצד שני אני לא הולכת כמו פעם, הגוף לא מתנהג יפה. מה נעשה? הזקנה היא לא טובה, אבל זה חלק מהטבע”. ד
ההצגות הקרובות בתיאטרון צפון:
23.8, 20:30
24.8, 20:30
25.8, 20:30