הקאסט המקורי מווסט אנד של המחזמר "מופע האימים של רוקי" הגיע לארץ ואם לצמצם את כל הביקורת על המופע למשפט אחד: אין ספק שהוא הבילוי האולטימטיבי של הקיץ.
הגענו להיכל התרבות עם היכרות מוקדמת עם המחזמר. מי לא מכיר את הדמויות המיתולוגיות והשירים האגדתיים של רוקי? ידענו שצפוי לנו ערב של כיף אבל לא תארנו לעצמנו עד כמה.
החוויה התחילה כבר בכניסה לאולם. לצידי הבמה שני מסכים גדולים ועליהם כיתוב "בבקשה לא לזרוק אורז במהלך ההופעה". רגע מה? למה שמישהו יזרוק אורז על הבמה? רגע, בעצם אבא שלי סיפר לי שככה בדיוק עשו לפני 40 שנה...
כי במופע האימים של רוקי מסתבר שאין חוקים, תשכחו מכל מה שידעתם על חוויית צפיה שגרתית בתיאטרון. כאן הקהל לא מתבקש לשמור על השקט או להישאר במקומו. הוא חלק פעיל במופע, לא פחות מהשחקנים עצמם.
הכיסאות הריקים שלידנו מתמלאים באנשים לבושים מחוכים, צעיפי נוצות, מעילים נוצצים, גרביוני רשת ועוד שאר אביזרים המאפיינים את הדמויות בהצגה. כאן נפל האסימון- נכנסנו לעולם אחר למשך השעתיים הקרובות.
המופע עצמו החל באיחור של חצי שעה עקב תקלה טכנית, מה שהזכיר לנו שאנחנו עדיין לא בלונדון באמת, אבל כל מה שקרה בהמשך לגמרי היה שווה את הציפייה.
שואו מטורף, קאסט מדהים
את המחזמר מלווה תזמורת חיה, שביחד עם השחקנים המוכשרים עד כאב יוצרת אפקט של "וואו" - שלא נרגע לאורך כל ההופעה (תתכוננו להתפעל שוב ושוב - ואחר כך עוד קצת - מהשואו המטורף של הקאסט המדהים הזה).
והקהל, כבר אמרנו, הוא חלק בלתי נפרד מכל זה. לא עברה דקה עד שכולם התחיל לשיר בקולי קולות, לזרוק הערות כלפי הדמויות ולרקוד בקדמת האולם את התנועות אחת לאחת. ולא, זה לא מפריע לשחקנים, נדמה שהם אפילו די נהנים מזה ומוכנים לכל תרחיש. ישנן אפילו פאוזות יזומות שנלקחות לאחר "שורות מחץ" שידועות בקרב המעריצים המושבעים של המחזמר.
חשוב לציין בפרט את דמותו של פרנק (סטיבן ווב), שבאופן טבעי בלטה מעל כולם, כי מעבר לשירה המדהימה והמשחק המדויק, גם בשנת 2022 זה עדיין מרגש לראות גבר בעקבים מאופר בכבדות וכן, גם היום, כשהדראג הוא כבר מזמן מיינסטרים, זה עדיין נחשב חתרני.
בין קטעי המשחק והשירה משולבת דמותו של המספר. כאן בארץ בתפקיד אורח מככב יובל כספין, שהרגיש מעט תלוש מהסיטואציה והתקשה לעמוד בקצב המהיר של המופע, פער שהורגש לאורך כל הקטעים בהם הופיע.
אגב הקצב המהיר, יש להודות, זו לא חוויה לכולם. יש כאן שילוב של מוזיקה חזקה (מאוד), תלבושות צבעוניות ותפאורה מנצנצת, וזה יכול לעיתים להיות מעט מעייף בשילוב עם הקהל שהוא כאמור, חלק פעיל מאוד לאורך כל המופע. קחו את זה בחשבון אם לא בא לכם לזוז אפילו רק "קפיצה אחת לשמאל – ואחר כך קפיצה לימין", כמילות השיר המפורסם ביותר מהמחזמר.
הערב נגמר, מה ראינו כאן עכשיו? לא ברור. גם את העלילה עצמה לא בטוח שהבנו עד הסוף. אבל אין ספק שקיבלנו כאן חוויה בלתי נשכחת של מחזמר/מופע רוק/דראג כמו שלא ראינו אף פעם.
בשתי מילים: מומלץ בחום (אבל הנה עוד ארבע מילים: לא לבעלי לב חלש).