כולם יודעים שאם רואים בתחילת הצגה אקדח, תישמע בה מתישהו ירייה. זה גם מה שעולה בספר "קוקולולי", שהופיע בימים אלה בהוצאת כנרת־זמורה־ביתן. "כל מה שנרמז בהתחלה, מתממש אחר כך: הילדה, גיבורת הספר, נראית יושבת לצד כדור, שבהמשך יתגלגל אל פתרון התעלומה שבמרכז העלילה; היא גם אוהבת לצחוק, והצחוק שלה עוזר להוריה לגלות אותה, בתם שנעלמה להם פתאום. כי מי מלבדה יעשה קוקו, כפי שרק היא יודעת לעשות?".
לדבריה, כל ספר בסדרה נכתב לאחר שעמדה על אישיותו של כל אחד מנכדיה ולפי זה היא התאימה לו את העלילה. "אני סבתא שכותבת בשביל הנכדים ולפי אופיים", מזי"א מבהירה. "לאחר שכתבתי ספר לכל אחד מארבעת ילדיו של מייקי, בני הבכור, מגיע תורה של תמר, או לולי, כפי שמכונה בתה של אלישבע בתי. לולי, כיום בת שנתיים וחצי, היא ילדה עצמאית, שרואים עליה שהיא נולדה להיות מנהלת. בעיניי, כסבתא שלה, היא מחוננת־על".
"אני מחפשת הגדרה מדויקת שתגדיר את היצור ההולך על שתיים הזה שנקרא מירי רגב. עוד לא הומצאה הגדרה שתגדיר אדם כל כך שלילי. לא רק שהיא עשתה נזק נוראי לתרבות בארץ, היא גם לא הפנימה את המהות של תרבות, שמתקיימת קודם כל בערים גדולות. בפריפריה יש תיאטרונים יותר טובים ופחות טובים, אבל בכל העולם התיאטרונים המרכזיים נמצאים במרכז. תיאטרון זה אומנות גבוהה, ואם לא כך, זה עדיין לא משהו שצריך להיות עממיקו. הניסיון לדחוף לכך זהו צעד שגוי היסטורית. אליטה תמיד הייתה ותהיה תמיד".
הצגת "זוג" שלה, המוצגת זה כחצי שנה בבית ליסין בבימויו של אילן רונן, מתוארת כ"דרמת יחסים מותחת ורלוונטית מאין כמוה על הקרבה, העצמה וגבולות האהבה". "המתח מונע מהקהל להשתעמם", היא סבורה. "לא מעניין אותי לכתוב קומדיה רומנטית". בעצם, מדובר בדרמת יחסים בריבוע: גבר (רמי הויברגר) חוזר לביתו עם זר פרחים, ובעודו מתכוון לפייס את זוגתו (שירי גולן), היא תוקפת אותו ונעצרת. עד מהרה מתברר שעורכי הדין (דניאל גל ותום חגי), המטפלים בעניינם מטעם הקטגוריה ומטעם הסנגוריה, הם זוג בהתהוות עם בעיות משלו.
"למעשה, מאחורי זר הפרחים המפייס מסתתר סיפור של התעללות נפשית", מוסיפה מזי"א. "גם בלי שיסבלו מאלימות פיזית, אפילו לא הרמת יד, יש נשים שחוות טרור מילולי מדכא מצד בן זוגן ולא מדברות על זה".
"לא נדרשתי כעת לבלות ימים ושעות בבית משפט כדי להביא עלילה שמתנהלת בין כתליו", מעירה מזי"א. "כבת של עורך דין (רפאל קוטלוביץ' - יב"א), שהופיע בבתי משפט, עיסוקו עניין אותי. הוא רצה שאמשיך אותו, אבל פניתי לכיוון אחר. הספיק לי מה שזכרתי מעיסוקו של אבי ומה שסיפרה לי חברת ילדות, עורכת דין שעובדת בפרקליטות. כעת, נמנעתי מלחזור לבית המשפט כי לא רציתי שזה ייראה בהצגה יותר מדי ריאליסטי".
מפא"י עם סטייל
אם לעבור לסיפורה האישי של מחברת מחזה הלהיט "המורדים", מזי"א הפליגה אל מחוזות השמאל מהימין, בהיותה בתם היחידה של עו"ד רפאל קוטלוביץ', מי שפיקד על תא האצ"ל בדרום אפריקה ולימים היה מטעם חרות ראש מחלקת העלייה והקליטה בסוכנות היהודית, ושל אלישבע שהייתה פעילה בלח"י. "גדלתי על סיפורי המחתרות שלהם וקראתי את 'המרד' של בגין, שהיה בבת מצווה שלי", היא מעידה. "אך מצדי הייתי מעדיפה שהוריי יהיו מפא"יניקים, כמו הורי החברות שלי. זה היה נראה לי כיותר סטייל.
"התקופה ההרואית בצל ההשקפות של הוריי נגמרה לי מהר. לא רק שקראתי מנעוריי מה שכתב פרופ' ישעיהו לייבוביץ', אלא שקומה מעליי גר חיים הנגבי, ממייסדי 'מצפן'. בעקבותיו נהייתי קיצונית בדעותיי ועד היום יש בהן לא מעט ממה שהיה ב'מצפן'. אך יותר מכך בערה בי התשוקה לתיאטרון. כל מה שרציתי זה ללמוד משחק בלונדון ולהיות שחקנית, מה שלא הסתייע".
"לאחר שירות צבאי במודיעין, כשלמדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, השתתפתי באיזו הצגה של גוגול - וזה לא היה זה, מה גם שאי אפשר היה להתבלט שם מול חברתי בחיים ולכיתה, סנדרה שדה. מה שחיסל אצלי את פרק המשחק היה אודישן אצל דן בן־אמוץ, שהיה די מגעיל ומיד העיף אותי. זה הספיק לי. יותר לא ניגשתי לשום אודישן".
"לא העזתי להודות שמעבר לרצוני להיות שחקנית, ברובד היותר עמוק רציתי להיות סופרת, משהו שבעיניי היה להיות בפלנטה אחרת בהשוואה לשחקנית. 'אז תכתבי כמה שורות', הציע גוטמן ובאותו רגע נולדה קריירת הכתיבה שלי".
הגלגל מסתובב
שלא באופן מתוכנן, היה למזי"א פרק חלוצי בחייה. יום אחד, בהיותן בירושלים קיבלו היא וחברתה, סנדרה שדה, טרמפ מטייס בחיל האוויר, "חתיך" כהגדרתה. ה"חתיך" היה יואב מזי"א, בן מושב נהלל. לאחר נישואיהם היא עברה מ"החנטרישיות התל אביבית", כהגדרתה, אל נוף השדות שבעמק יזרעאל.
"כשנולד בננו הבכור, מייקי, חשבתי שעדיף לגדל את הילדים ליד האדמה", היא מסבירה. "האמנתי שבחיים בטבע הם יגדלו להיות פחות נוירוטיים - ולא התבדיתי. יצאו לי שני ילדים פגזים. באחרונה בתי, אלישבע, חזרה לחיות בנהלל ונראה שיהיה לה טוב שם. לי הספיקו 30 שנות חיים הרחק מהמרכז". "אף פעם לא הרגשתי שייכת למקום הזה", אומרת מזי"א, שבחייה הממושכים בכפר נשארה הנסיכה מהעיר. "עכשיו, לאחר שאלישבע עברה לשם, היא מארגנת לי יחידת דיור לביקורים שלי אצלם. מוזר איך שהגלגל מסתובב כמו העיגול שעליו בנויים בתי נהלל".
בדרך להיותה הגברת הראשונה של המחזאות הישראלית, נזרקה מזי"א בצעירותה מתיאטרון חיפה, שם ניסתה להתחיל את הקריירה כמנהלת הצגה. "הייתי גרועה בתפקיד הזה", היא מודה. "הספיק לתיאטרון ששלחתי לדרום תפאורה של הצגה שהייתה מיועדת לצפון, כדי לפטר אותי. ב–91', לאחר שנגמר סיפור התסריטים עם עמוס גוטמן, עודד קוטלר החזיר אותי לתיאטרון החיפאי עם 'וינה על הים', המחזה הראשון שלי, שהוא ביים. אמא שלי מווינה, ועד היום יש לי איזשהו קשר לתרבות אירופה".
"אני לא אוהבת את התיאטרון של פעם", אומרת מזי"א, "אני מעדיפה את התיאטרון העכשווי שלא משחקים בו, אלא נמצאים בתוך מצב, כמו 'משחקים בחצר האחורית". לאחר חמישה מחזות בתיאטרון חיפה, תקעה מזי"א יתד בקאמרי, לאחר שעמרי ניצן נטל על עצמו את בימוי המחזה שלה "סיפור משפחתי". המחזה הבא שלהם, שאף הפך ללהיט גדול, "המורדים", התבסס על הסיפור של הוריה, יוצאי המחתרות.
מורדת בדרכה
מבלי להתכוון, נהייתה מזי"א גם במאית: "הכרתי את ענת גוב שנים, כשזמן רב היו לנו כמובן גם חברות אחרות. כשהיא הראתה לי את המחזה השני שלה, 'חברות הכי טובות', התנדבתי למצוא לה במאי טוב. כך עד שהייתה מי שזרקה את הרעיון שאני אביים למרות שבכלל לא למדתי איך עושים את זה. מפה לשם ביימתי שישה מהמחזות של ענת וגם כמה שלי".
כשמזי"א נזכרת בגוב, ניכרת בדבריה המיית געגוע. "היה בינינו מפגש של ניגודים", היא משרטטת את מפת החברות שלהן. "שתינו מעין מורדות - וכל אחת מאיתנו בדרכה. ענת הייתה המופנמת מבינינו, ואני - זאת שלא פעם ששה אלי קרב. היינו זו לצד זו בעתות של מצוקה. כשהיא הייתה מאושפזת, נראה היה לי הכי טבעי בעולם להיות איתה. כי חברות הכי טובות הן אנחנו, כשבחברות הזאת הערכתי את האומץ שהיא הפגינה".
הקריאה הייתה ונשארה התחביב העיקרי שלה, "כשאני מסיימת לקרוא ספר, תוך שנייה אני כבר בספר הבא" - לצד צפייה בסדרות טלוויזיה. ריאליטי? "אני רואה את 'חתונמי' ומזדעזעת מהטיפשות של אנשים, אבל נהנית מהסיפורים, כפי שיש בתוכניות כמו 'מאסטר שף'".
פרט לכך, קיפלה מזי"א את כרזות ההפגנות הרבות, שבהן השתתפה בעבר עד שחדלה. "די לי עם זה, אני זקנה!", היא מכריזה בריש גלי. אם למאן דהוא יש ספק, מזי"א הצטרפה זה מכבר לנשים שהולכות על שיער שיבה טבעי. "טבעי", זה כעת שם המשחק אצלה. כך קיבלה בהבנה את החלטתו של בנה מייקי, איש עסקים, להשתקע עם רעייתו ועם ארבעת ילדיהם בקוסטה ריקה הרחוקה. "כי מי אני שאגיד להם איפה לגור?", היא תוהה.
אכן, כשם שהיא לא תכתיב ליקיריה מה לעשות, איש לא יוכל לכפות עליה ועל שותפתה את הוצאת ספר נוסף בסדרתן. "שאף אחד לא יתבלבל", מזי"א מציעה לעשות סדר. "לא הפכתי לסופרת ילדים ואין לי כוונה להיות כזאת. הוצאנו חמישה ספרים כמספר נכדיי, ספר לכל נכד, שכאשר כבר לא אהיה, לפחות תישאר להם איזו מזכרת ממני. אם לא יהיו לי עוד נכדים, אז מבחינתי תם ונשלם הסיפור של הסדרה. שהרי אינני שוכחת שלפני הכל הייתי ונשארתי מחזאית".
התרעות פיקוד העורף