“זו חוויה שונה ממה שאני מכיר", אומר דנקר, שבחודש הבא יחגוג 74. “זה מסע יוצא דופן שעד היום אני לא יודע לאן נגיע איתו כי תהליך העבודה ממשיך מהצגה להצגה, נעשים כל הזמן שינויים ועבודה מתמדת של כל אחד מאיתנו, השחקנים. זה קונספט ייחודי מאוד".
“קו החוף" היא הצגה מבית היוצר של המחזאי הלבנוני וואג'די מועווד, שזכתה לנוסח עברי של אלי ביז'אווי, ומי שביים אותה הוא שי פיטובסקי. במרכז ההצגה ניצבת מערכת יחסים בין אב ובנו, שאותו הוא נטש. “כל השנים הוא כותב לו מכתבים ולא שולח", מספר דנקר. “באיזשהו שלב הוא מחליט לבוא ולפגוש את הילד, שכבר בן 30.
כשהוא ממתין לו בגינה, בחצר ביתו של בנו, הוא מת לפני שהספיק לפגוש את הבן. הבן לוקח את הגופה ומקבל מזוודה מלאת מכתבים, אותם מכתבים שאביו כתב לו ולא שלח, ודרכם הוא מגלה מי היה האבא שלו וגם מי הייתה אמא שלו, שנפטרה עם לידתו. בהמשך הוא מגלה מהיכן הגיעו הוריו. דרך המכתבים הוא יוצא למסע שורשים ומחליט לקחת את גופת האב לארץ המולדת. הוא עובר מסע שבו הוא פוגש את קורבנות המלחמה שהייתה באותה ארץ". דנקר, שמגלם בהצגה את האב, הצטרף למחזה לאחר שיחת טלפון שקיבל לפני כשמונה חודשים מהבמאי, שי פיטובסקי. “כל פגישה מלמדת על החיים, משנה את התפיסה", הוא אומר. “הוא מלמד אותך מה אתה כן יכול לעשות ולא מה אתה לא יכול או לא אמור לעשות".
באמת, לפני שמונה חודשים שי צלצל אליי, והדבר הראשון שאמרתי לו זה ‘כן'. הוא אמר: ‘אבל רגע, אתה עוד לא יודע על מה אני רוצה לדבר'. אז אמרתי לו: ‘רן אמר לי שכשאתה מתקשר – ישר להגיד ‘כן''. גם עצם זה שקאסט השחקנים המטורף הסכים לקבל לשורותיו עלם צעיר בן 74 - היה בעיטת פתיחה מעודדת. עשיתי כל מה שאני יכול כדי לעמוד בקצב ולהיות פרטנר נאמן לשחקנים המופלאים האלה. כולנו שרים ומנגנים על הבמה וזה בכלל תענוג, כי מוזיקה היא חיי".
בלי אגו
"היו בקריירה הבינלאומית הבלחות של דברים טובים שהרגשתי שאני עושה, אבל כל השאר היה דרך להתפרנס. אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים כדי לעשות את מה שאנחנו אוהבים. מה שאני אוהב זה תיאטרון ומה שאני צריך זה מה שכתוב על הצ'ק, ואם זה בא מהוליווד - שיבוא מהוליווד. אין לי בעיה עם זה. אני אוהב לעבוד".
למרות התשוקה לתיאטרון, במשך שנים הוא התפרנס מלהיות אקורדיוניסט ופסנתרן. “התפרנסתי כל חיי ממוזיקה, וזו הייתה פרנסה לא רעה בכלל", הוא אומר. “כשסיימתי את השירות הצבאי שלי חיכו לי מהאקדמיה למוזיקה ומבית הספר למשחק בית צבי. האקדמיה הייתה מוכנה לקבל אותי, ללא בחינה, למסלול ניצוח. סביר להניח שאם לא הייתי הולך לתיאטרון, הייתי היום מנצח".
גם את ילדיו גידל דנקר, אב לארבעה, על ברכי המוזיקה. “אני מאוד גאה בהם", הוא אומר.
כולם בשביל אחד
לצד קריירת המשחק והמוזיקה, דנקר מעיד על עצמו כאקטיביסט, עניין שהחל אצלו לפני כעשור במחאה החברתית. “הייתי הנהג של סתיו שפיר בהתנדבות מאז פרוץ מחאת האוהלים ועד שהיא פרשה", הוא אומר. “הייתה לי הזכות גם להנחות את טקס החתונה שלה ושל עמית סטיבה. מבחינה פוליטית, כיום אני לחלוטין מחזיק בדעות מהשמאל הקיצוני. אני מאוד מצטער על פירוקה של הממשלה האחרונה, שהייתה נקודה של שפיות, ואני מקווה שזה יקרה עוד פעם".
התרעות פיקוד העורף