קרוב לחמש שנים לקח לדתיה בן דור להרגיש בנוח עם הטייטל “צלמת". “זה התחיל מסקרנות גרידא", היא אומרת.
"הצילומים המוצגים בתערוכה הם לא אחד לאחד מהמציאות, אלא עיבדתי אותם ויצרתי כפילות של הרקדנים. כשאתה מצלם, אתה לא רואה בדיוק את מה שצילמת עד שאתה פותח את התמונות במחשב, ואז או שאתה מתוסכל או שאתה מתפעל. התגובה הראשונה שלי הייתה אכזבה כי לא הייתה בהן החוויה שחוויתי כשראיתי את הרקדנים. היה לי ברור שמשהו כאן חסר, ובסופו של דבר מצאתי את הפתרון בעיבוד", הוסיפה.
משיא לשיא
פנתיאון הצדעה
את הצילום מגדירה בן דור כפרק ב' בחייה המקצועיים: “מאז שאני מצלמת, גיליתי את העולם וגם את עצמי. כיום אני הרבה יותר עשירה ורבגונית מבחינה אמנותית. בצילום אני מתקשרת כבר עם קהל אחר, השפה היא אחרת. אני יכולה גם לצלם לילדים, אבל כרגע אני נהנית ממה שאני מצלמת".