לקהילת הלהט"ב בישראל יש כנראה סיבות לדאגה מאז הוכרעו הבחירות האחרונות, בוודאי לנוכח אמירות של ראשי הציונות הדתית, שעלולות לפגוע בהישגי הקהילה וביחס אליה בעתיד. ועדיין, הקהילה הלהט"בית זוכה לתמיכה רחבה של הציבור הליברלי בישראל. מנגד, מצבם של הלהט"בים בקרב שכנינו הפלסטינים מדאיג וכואב הרבה יותר ומי שמעז שם לצאת מהארון נרדף עד חורמה, לעתים עד מוות.
זה מה שקרה בחודש שעבר לאחמד אבו מרחיה, ששהה בישראל כמבקש מקלט לאחר שנרדף ברשות הפלסטינית על רקע נטייתו המינית, ורגע לפני שהיגר לקנדה הוא חזר לחברון, נרצח באכזריות וגופתו המחוללת הופצה ברשתות החברתיות ועוררה זעזוע עמוק בארץ ובעולם.
"שריף", מחזה חדש של המחזאי והבמאי תומר אלדובי, עוסק במצבם של להט"בים פלסטינים, ומביא אל הבמה את סיפורו המייצג של שריף, צעיר ערבי פלסטיני שנמלט לישראל, מכפר קטן ברשות הפלסטינית לאחר שיצא מהארון ונתפס כשהוא מנהל קשר רומנטי עם גבר ומאותו הרגע הוא נמצא בסכנת חיים.
בישראל בה שוהה 'שריף', בתחילה ללא אישורים, הוא מנסה לשרוד את תלאות היום יום, בהם קשיי שפה, היעדר אישורי עבודה כדי להתפרנס ומניעת טיפול רפואי, זאת כשהוא מוקף בחברה גזענית לרוב, בשל היותו ערבי. אבל בליבו מפעמת התקווה לשוב ולפגוש את נור אהובו, שגורלו אינו ידוע.
המחזה מבוסס על ראיונות עם פלסטינים גאים, מסמכים צבאיים כמו גם ציטוטים מדיוני בג"צ, מהם יצר המחזאי תומר אלדובי את דמותו של שריף, אדם דחוי מכאן ומכאן, שמספר את סיפורם הכואב של להט"בים מהקהילה הגאה הערבית ישראלית ומהרשות הפלסטינית שעומדים בפני אתגרים קשים וכואבים.
"לצורך התחקיר נפגשתי עם הפלסטיני הראשון בתחילת הקורונה. הוא סיפר שאין לו היכן לשהות ולישון, ואלה היו ימי הסגרים", מספר אלדובי. אלדובי אינו מסתיר את ביקורתו על הקהילה הגאה בישראל שלדבריו, מתעלמת במופגן ממצוקתם של להט"בים פלסטינים נרדפים. "בקהילה הגאה בישראל יש פער גדול ביחסה להומואים יהודים ולהומואים ערבים.לערבים כלל אין יצוג בעמותות ובארגונים של הקהילה הגאה. אני מתנדב מזה שנתיים בעמותת 'הבית השונה' שעוזרת לקהילה הגאה הערבית ועושה את זה עם אפס תקציבים. במקום לתת ייצוג לכולם, חלק מחברי הקהילה אף תקפו אותי עם הערות גזעניות. זה קרה גם באירועי 'שומר החומות' אכן, מומנטום לא להיט. נשאלתי לא אחת, למה מחזאי ובמאי יהודי עוסק בזה וכותב על הנושא. להם אני אומר: 'הלוואי שהיה מחזאי ערבי שהיה עוסק בזה, אבל אין. לכן לקחתי את הפרוייקט על עצמי בלב שלם ובגאווה", הוא אומר.
"דווקא הקהילה הלהט"בית, שחבריה יודעים דבר או שניים על הדרה ורדיפה צריכים ומחוייבים לסייע לאדם נרדף, למיעוט. אין לך מושג כמה קשה להומואים ערבים לחצות את הפער בכל המובנים, ולהגיע מכפר קטן בגליל לתל אביב, כל שכן מהרשות הפלסטינית. זו חובה, גם מוסרית, של החברה הליברלית הלהט"בית לסייע להם".
עד הכרעת בג"צ מלפני כחצי שנה, להט"בים פלסטינים שברחו לישראל, ואף שהיו להם היתרי שהייה כמבקשי מקלט, נאסר עליהם לעבוד בישראל והם לא יכלו לקבל טיפול רפואי. "המדינה איפשרה להם להיכנס לישראל, אבל אפשר להבין מה הם נאלצו לעשות כדי להתפרנס, כלומר, לעסוק בזנות' מעיד אלדובי.
בעקבות עתירות שהוגשו לבג"צ על ידי שורות ארגוני זכויות אדם, ובסופן של שלוש שנים בהן התקיים ההליך המשפטי, בחודש יוני השנה הודיעה המדינה לבג"צ כי תעניק היתרי עבודה גורפים לפלסטינים שקיבלו מקלט בישראל על רקע רדיפה להטב"ית, או בשל אלימות במשפחה. "על פי המספרים שמפרסם הצבא מדובר במאה פלסטינים. זה הכל", מדגיש אלדובי.
לצד הקשיים שחווים הומואים ערבים ישראלים ופלסטינים בחיים האמיתיים, תומר אלדובי נאלץ להתמודד עם קושי נוסף ואמיתי לא פחות: ליהוק שחקנים ערבים לתפקידים הראשיים בהצגה. בסופו של דבר שחקן יהודי, אסף שורק, מגלם את דמותו של שריף. ואילו בתפקיד בן הזוג שלו על הבמה, משחק שחקן ערבי, תמיר מולא (משחקים גם טובית סמאי ורותם לוי וגה).
"זו סוגיה סופר רגישה. היה בלתי אפשרי כמעט למצוא שחקנים ערבים מוכשרים שיגלמו את התפקידים הראשיים. הפכתי היות 'סוכן שחקנים' של החברה הערבית, שכן הרוב הגדול של השחקנים לא רוצה לשחק בתפקיד הומו. מה שמעצים את מה שמתרחש במציאות שמחוץ לתיאטרון. דיברתי עם עשרות שחקנים, כי היה לי חשוב ללהק שחקנים ערבים. חלקם לא ביקשו לקרוא את המחזה, וסירבו מיד כששמעו מה הנושא, האחרים התחמקו בכל מיני תואנות. לכמה מהם פניתי כמה פעמים אבל הם סירבו. לעומת זאת שחקנים יהודים עמדו בתור ארוך לתפקידים אבל התעקשתי ללהק שחקנים ערבים. בסופו של דבר זו הפקה מעורבת של יהודים וערבים".
הפלסטינים שהתראיינו לצורך כתיבת המחזה, צפו בו?
"היו שהגיעו לחדר החזרות, אבל לרובם קשה לצפות בהצגה. הם תרמו את חלקם כשהסכימו לדבר איתי ולספר את סיפור חייהם".
ההצגה "שריף" היא הפקה עצמאית. כדי להעלותה על במה יצא תומר אלדובי למסע גיוס המונים בהד סאטרט. תיאטרון חיפה התגייס לסייע וההצגה עלתה לראשונה על בימתו כהצגה אורחת בחודש הגאווה. עתה זהו תיאטרון יפו שפותח את שעריו בפני ההצגה ויוצריה. "שריף" יוצג ביום חמישי ה-8 בדצמבר בתיאטרון יפו.
כבר לפני עשור יצא תומר אלדובי, 29, מהארון. "גם כתיבה ובימוי המחזה 'שריף' הוא יציאה מהארון" הוא מצהיר.
בני המשפחה שלך יגיעו לצפות בהצגה?
"המשפחה הקרובה שלי קנתה כרטיסים להצגה. כשפניתי למשפחתי המורחבת בבקשה לתמוך בקמפיין הגיוס להצגה, הם היו מופתעים. אף פעם לפני כן לא יצאתי מהארון בפניהם".
אתה מרגיש מפוחד או נרדף?
"ההצגה בהחלט מסמנת אותי כהומו אבל אני לא חי בפחד. בעבר ולמשך שנה התגוררתי בחיפה כי רציתי להכיר מקרוב את החברה הערבית. בתקופת המהומות האלימות ב'שומר החומות' היה מפחיד, לעתים הצנעתי את העובדה שאני הומו. אבל אני הומו מוצהר, מדבר על זה, כותב פוסטים ומעלה מחזה".
הרוח הנושבת מכיוון הממשלה החדשה ביחס ללהטבים, מדאיגה אותך?
"אני משתדל להישאר אופטימי ושמח במיוחד שהבג"ץ המאפשר ללהט"בים פלסטינים לשהות ולעבוד בישראל כבר עבר. אני כן מודאג מכך שסמוטריץ' יקבל לידיו את המינהל האזרחי, שנותן לפלסטינים אישוריי שהייה בישראל. לצערי בכנסת הנוכחית אין מי שידאג להם. ח"כ לשעבר מ'העבודה' איבתיסאם מראענה דאגה לנושא. לצערי הח"כים הערבים מתעלמים. עם זאת חשוב לי להדגיש שההצגה לא מציגה צד פוליטי, אלא מביאה לבמה מציאות מורכבת".