סקלת האוכלוסייה שפקדה את המקום הייתה נרחבת, והיופי הוא שכל אחת ואחד מהנוכחים צרח את כל המילים לכל השירים. בנים, בנות, מבוגרים וילדים, כל אחד הצליח למצוא את עצמו בין המילים המיוחדות שהן כותבות מעומק ליבן. ועם זאת, על אף אהבת הקהל והשירים המוצלחים, הפרורמנס של השתיים הייתה שנויה במחלוקת. איך אני יודעת את זה? הביקורות והלירלורים של הקהל שנהר החוצה היו שונים אחד מהשני באופן כזה שגרם לי להרגיש כאילו היו בהופעות אחרות לגמרי.
לעומת הופעות אחרות בהן הזמר או הזמרת שומר על דיסטנס מהקהל, צמד האחיות שברו את הקיר הרביעי והגיחו לפתע מתוך הקהל לביצוע השיר "הלכתי לשתות", בו (כמתבקש) הן הלכו לשתות. השתיים המרוגשות עלו על הבר, הרימו צ'ייסר לחיים וגרמו לקהל להתרומם יחד איתן בזכות האינטרקציה שנוצרה. לעומת החלק האנרגטי עליו סיפרתי לכם עכשיו, הרגע המיוחד ביותר של ההופעה היה כשאהבת האחיות החזקה התפרצה לכבוד ביצוע השיר "אני לירון אבא ואמא", בו הן גם פנו להוריהם הגאים שנכחו בקהל.
ועם זאת, על אף שנהנתי מהביצועים, המילים והבחירות האומנותיות, הייתה תחושה של טכניות מסוימת. נראה היה שהבנות התאמנו בבית לא רק על הפן המוזיקלי, אלא גם על הטקסט של בין לבין. ונכון, זה לגמרי הגיוני לבנות את המופע מההתחלה ועד סופו, אך ככל הנראה ההתרגשות השתלטה עליהן וכשההתפתחות העלילתית סטתה ממסלולה, הורגש מעין בלאק-אאוט קטן שגרם להן להתבחבש בתוך עצמן. קצת אימפרוביציה והכל היה נראה אחרת לגמרי.
אבל בכל זאת אני תמיד שמחה לסיים בכמה מילים טובות, ואין ספק שהבנות האלה יודעות מה הן עושות. השירים והעיבודים שלהם הולכים ומשתפרים וישנם כמה מהרפטואר העשיר שלהן שהם בהחלט מהטובים והמרגשים שיש במוזיקה העברית. הדינמיקה ביניהן בלתי ניתנת להתעלמות, ואין ספק שיש לה חלק עצום בהצלחתן, וכמובן היכולת הווקאלית שלהן שלא אכזבה. שורה תחתונה - הן מקסימות, אותנטיות, מוזיקליות ובעיקר שומרות על הרגליים על הקרקע. טיפ לפעם הבאה: אולי אין צורך להתאמן גם על הטקסט שבין השירים, תנו ללב שלכן לדבר, הוא עושה זאת מצוין.
התרעות פיקוד העורף