כמעט 25 שנה חלפו מאז שהמחזה “מדריך למטייל בוורשה", מאת הלל מיטלפונקט ובכיכובה של ליא קניג, הועלה לראשונה בתיאטרון הבימה. קניג גילמה בו את מרגה ויסברג, ניצולת שואה שמגיעה יחד עם בנה, הצייר הכושל יוסף, לוורשה כדי לתבוע בעלות על בניין גדול בלב העיר.
במהלך הקריירה שלה ליא עשתה הרבה תפקידים מעולים ונהדרים, אבל אני חושב שזה אחד התפקידים הטובים שהיא עשתה, וגם זה שהיא הכי אוהבת", אומר מיטלפונקט כעת. “יש לה הנאה גדולה מתפקיד האמא שהיא גם ערמומית וגם פיקחית וגם מרשעת וגם נוסטלגית ללא תקנה".
בימים אלה עולה ההצגה מחדש בתיאטרון העברי, כשלצדה של קניג משתתפים אבי אוריה, תומר שרון, טטיאנה מחלנובסקי ואפרת בוימוולד, בבימויו של מיטלפונקט. “אחרי שהמחזה עלה לראשונה, הייתה עוד ורסיה שעשינו ביידישפיל, וכעת זו הוורסיה השלישית", אומר מיטלפונקט. “בזמנו, כשכתבתי את המחזה, כתבתי אותו על ליא ועבורה. למעשה הכרתי אותה לראשונה בשנת 82’ בהצגה ‘מכולת’ בתיאטרון הבימה, שכתבתי והיא שיחקה בה בתפקיד ראשי".
לפי מיטלפונקט, המחזה הוא “קומדיה עצובה על היחסים בין דור ראשון ושני לשואה, אבל לא רק ביחס לשואה, אלא גם ביחס לאופן שלא הצליחו לנתק את חבל הטבור ביניהם. גם כשהם יכולים כבר לנתקו, הם לא יודעים אם לעשות זאת או לא".
חילוף דורות
מיטלפונקט (73) נחשב אחד המחזאים הבולטים בתיאטרון הישראלי ומי שמרבה לעסוק בפני החברה הישראלית והמדינה. בשנת 1986 כתב וביים את אחת מאופרות הרוק המפורסמות בישראל, “מאמי", שעסקה בכיבוש הישראלי. ב־2020 הוא עובד לסרט בבימויה של קרן ידעיה.
"ההפקה ‘מאמי’ יצאה בזמנו במועדון ‘צוותא’ כי ניסים ציון, שניהל את ‘צוותא’, אמר שהתפקיד של המקום הוא להביא תרבות מתקדמת ופוליטית", אומר מיטלפונקט. “אבל אם הייתי צריך להפיק כיום אופרת רוק כמו ‘מאמי’, אני לא חושב שהייתי מוצא את המסגרת שתעשה את זה. בפירוש לא. אף אחד לא היה מוכן לקחת על עצמו סיכון כלכלי מהסוג הזה".
"הדור החדש הוא דור של קומדיות סטנד־אפ, מחזות על בורגנות, על זוג צעיר שמגדל או לא מגדל ילדה, יש להם בעיה להט"בית או אין להם בעיה להט"בית. מופע סטנד־אפ של יום שישי הפך להיות המחזה שמציגים במוצאי שבת. בעיניי, התיאטרון הפך כיום לפחות מעניין. מחזות זמר וקומדיות השתלטו על התיאטרון. אם פעם היית אומר ‘אנחנו עושים מחזמר כדי להצדיק את העשייה התרבותית במקום אחר’, אז היום כבר לא משתמשים בתירוץ הזה.
"מנסים להגיע למכנה הרחב והגדול ביותר של הקהל. חומרים ישראליים או אוניברסליים מהעבר עולים לבמה, אך מחזות חברתיים ופוליטיים כמעט לא עולים. יש ריטואל כזה שכל כמה שנים אותו מחזמר מתגלגל מתיאטרון אחד למשנהו. אפשר לומר שהקורונה יצרה משבר גדול והתיאטרון כמעט מת, וצריך להחזיר את הקהל. זה נכון, אבל אני מודה שחלק מהדברים שכתבתי והצליחו מאוד לפני כמה שנים - אני בכלל לא בטוח שהיו מקבלים היום קהל מכיוון שהקהל כיום רגיל בתיאטרון ליותר סטנד־אפ. התיאטרון הלך עמוק מאוד לבידור".
"מעט מאוד אנשים יחפשו את אותה הפקה שתרגיז או תיצור פצע או תהיה קונטרוברסלית. אתה גם רואה שאפילו בכל מיני תיאטרונים קטנים, מספיק שיש איזה מלשינון קטן שאומר שהניפו דגל פלסטין או שהשחקן אמר איזו אמירה פוליטית, ומיד קמים כמה אידיוטים שאומרים שאסור למדינה לממן את הדברים האלה. מה שראינו בבחירות האחרונות אפשר לראות בתיאטרון כבר כמה שנים קודם".
לא לקטול
“המדריך למטייל בוורשה" הוא המחזה הראשון מבין ארבעה שכתב ומביים מיטלפונקט בימים אלה בתיאטרון העברי. בין הארבעה יועלו גם מחזה יחיד עם ליא קניג ש"אני כותב בימים אלה", “אנדה", שעלה בעבר בבית ליסין, ומחזמר בשם “חבילות מאמריקה" שהוצג בעבר בהבימה. “כבר אז חשבתי שצריך להפוך את זה למחזמר כמו סרט אמריקאי מטורף", אומר מיטלפונקט. “יש לי כמה פרויקטים לפניי".
לדברי מיטלפונקט, הקוראת הראשונה של מחזותיו היא אשתו, אשת התקשורת יעל דן. “היא הקוראת הראשונה והמצטיינת שלי. אנחנו נשואים מספיק שנים כדי לפתח הרגלים כך שלא נעלה על העצבים זה לזה, אבל היינו צריכים ללמוד איך להעיר זה לזה בנושאי עבודה בזהירות", הוא אומר. “איך לא להיות אכזריים מדי, איך לא להיות קטלניים מדי. אני שמח שהיא הקוראת הראשונה שלי".
התרעות פיקוד העורף