בפעם הראשונה שד"ר אבשלום קור פגש את המשורר, הפזמונאי והסופר יורם טהרלב, שהלך לעולמו בשנה שעברה, הוא לא שיער שמהפגישה ההיא, בשנות ה־80 המוקדמות, תצמח חברות קרובה. “הפגישה הייתה בבית סוקולוב, בית העיתונאים בתל אביב", נזכר קור. “הוא עמד שם, איש חשוב, עם זקן לבן, אחז באופניו. אני הייתי בראשית דרכי, אבל הוא זיהה אותי ואמר: ‘אבשלום, אני אוהב את מה שאתה עושה ברדיו’".
"קשה להבין את העוצמות שנוטעים בך דברי ענקים מהדור הקודם - איש כזה שתחילה הכרתי רק את שמו, ובהמשך הכרתי את פניו ואחר כך הכרנו מקרוב. אלו דברים גדולים מאוד שלא שוכחים", אמר.
מאז צברו השניים לאורך השנים שלל חוויות משותפות. בין היתר, השניים לקחו חלק בשנת 1989 במשלחת ישראלית ליריד הספרים הבינלאומי במוסקבה. “יצחק שמיר שלח אז אנשים שהוא האמין בכוחם לפלס דרך אל ליבות היהודים", מספר קור.
“במשלחת הצטרפו אל יורם ואליי הסופר משה שמיר והמשורר חיים גורי. אני נתתי שם שיעורי עברית מבוקר עד לילה ויורם נתן שם שיחות תרבות. לא ידענו אז שהנס הגדול של העלייה לישראל יהיה בהיקפים כאלה. אגב, אחד מבין שלושת התלמידים הכי טובים שלי שם היה זאב אלקין. יש לו חוש נפלא לשפות. אני זוכר שכשיורם ואני נכנסנו למלון, ראינו שליד שני החדרים שלנו יש חדר עם רוסים מצד אחד וחדר עם רוסים מצד שני. כששאלנו לפשר הדבר, ראש המשלחת אמר לנו: ‘זוג אחד מקשיב לכם מהצד האחד והזוג השני מקשיב מהחדר מהצד השני’. כשחזרנו לחדר, ראינו שבכל חדר יש מיקרופונים בקיר. אז יורם אמר: ‘זאת מדינה כמו שצריך. פה הממשלה מקשיבה לאזרחים. לא כמו אצלנו’. זה היה ההומור שלו".
איזה אדם הוא היה?
“יורם מצד אחד היה קיבוצניק ומצד שני עירוני לגמרי. הוא היה איש שמח בצורה נדירה, אוהב אדם ומאושר. אני חושב שאלו גם התכונות שלי, תכונות שירשתי מהוריי. הוא, כמוני, העריץ את הציונות. על המצבה של אבא שלי כתבנו רק שתי מילים: ‘ציוני נלהב’. גם יורם דיבר בדיוק במונחים האלה על הוריו".
הקשר האמיץ בין השניים הוליד את המופע “כשאבשלום פגש את טהרלב", שיעלה ב־22 בינואר בתיאטרון גבעתיים, בניהולו המוזיקלי של עופר כ"ץ, שליווה את טהרלב בהופעותיו ברחבי הארץ במשך 30 שנה, ובהשתתפותה של הזמרת שמרית לוי־ששון. “במופע אנחנו מספרים על השירים של יורם, על האישיות והאדם, ומשלבים חוויות אישיות מהיכרותנו עמו", מספר קור. “אחד הסיפורים במופע הוא הסיפור מאחורי השיר ‘נֹחַ’, שבו יש דבר מוזר על הממותה והשיבוטה. שיבוטה זה דג והוא לא צריך להיכנס לתיבת נֹחַ כי יש לו מים. כל הפרשנויות האלה וההסברים מאחוריהן יהיו במופע".
מה למדת מטהרלב באופן אישי?
“אלוהים נתן לו את המתנה הגדולה של עושר הלשון וכושר החריזה. אלו שתי מתנות שונות. העונג של להשתעשע בשפה היה חלק בלתי נפרד ממנו. העונג הזה של לזרוק את המילים ולהבין את הסיפורים שמאחוריהן. יורם היה חד־פעמי. אני מסתכל מסביב ולא רואה שמסתובב איזה יורם טהרלב כרגע, אני מתפלל שיקום מישהו כמותו".
אילו מבין פזמוניו אהובים עליך במיוחד?
“’מלאך מסולם יעקב’ ו’אנשי הדממה’. על מה הוא כתב את ‘אנשי הדממה’? הוא היה צריך לכתוב שיר על השייטת, על הקומנדו הימי, ושילב קטעים מספר ‘שמות’ ומספר ‘יונה’, והכל בשביל לספר על הקומנדו הימי. זה פשוט נפלא. לא מסתובבים אנשים כאלה היום. העושר התנכ"י הזה פשוט נפלא, וזה אפיין גם את יורם טהרלב, וגם את נעמי שמר אגב".
חוויה משותפת של קור וטהרלב קשורה בילדיו של קור. “כשנולד בני הבכור, ורעייתי דאז, זהבה, הייתה בבית היולדות והתינוק הבכור בזרועותיה, קידמה את פניהם כרזה בת שלוש מילים: ‘לנער הזה התפללתי’, מילים תנכ"יות מפרק א’ של ספר שמואל א’, שחנה העקרה אומרת לתינוק שעתיד להיות שמואל הנביא", מספר קור.
“לימים, כשהתוודעתי ליורם, התברר שכשאמא שלו הביאה את יורם התינוק לבית הוריו בקיבוץ יגור, אלה המילים שהאב, חיים טרלובסקי, ששינה את שמו לטהרלב, כתב על בנו. אלו המילים שפגשו את יורם התינוק בבית הוריו. בנוסף, באחד הספרים של יורם טהרלב וד"ר מרדכי נאור יש הקדשה שיורם מקדיש לנכדיו, בין השאר לנכדתו קמה (המוזיקאית קמה ורדי – ד"פ). גם לבתי מולדת נולדה השנה בת, והיא קראה לה קמה, בלי לדעת שליורם טהרלב יש נכדה בשם הזה".
מוחאים כפיים
קור (72), דוקטור ללשון עברית, איש תקשורת והיועץ הלשוני של גלי צה"ל, ידוע כמי ששנים רבות שומר בחרדת קודש על השפה העברית, ולא פעם מסרב להצעות שמגיעות לסף דלתו. “במופעים ובהרצאות אני נותן תכנים שכלי תקשורת לא נותנים יותר", הוא אומר. “מדי פעם שואלים אותי: ‘למה אתה לא מופיע בטלוויזיה?’, ואני אומר: ‘כי אני לא יודע לבשל’. גם ל’זמר במסכה’ סירבתי כי אני אוהב לנשום אוויר חופשי, ולא שיסגרו אותי בתוך תחפושת. סירבתי גם לכ־30 תשדירי פרסום משום שאני לא יכול להופיע באף תשדיר שאין לו שם עברי".
מי שעוד קיבלה סירוב ממנו היא נועה קירל: “לאחרונה היא רצתה שאשתתף בסרטון של השיר שלה ‘שלושה בנות’, ואמרתי שאני לא יכול להופיע בדבר כזה. אם אופיע בסרטון כזה, אולי אקבל תשלום גבוה, אבל אפסיק להיות אבשלום קור. יש לי שליחות בעולם. הקדוש ברוך הוא הוריד אותי לעולם בשביל שיהיו לי נכדים שמחוברים לארץ ולעם. שלושת הנכדים הראשונים שלי ביחידות מובחרות. גם האחרים מסתמנים כילדים עם נשמה ציונית, וזאת שליחותי. את זה שום הון שבעולם לא יכול לקנות".
באופן צפוי, קור מתקומם על השימוש הרווח כיום במילים לועזיות, בעיקר במוזיקת פופ. “הנחלת השירים העבריים, גם בשידורים וגם במוסדות החינוך, היא מפתח גדול להחייאת העברית", הוא אומר. “יש שירים עבריים שכל תלמיד צריך להכיר. אני עושה את זה גם בקורסים שאני מעביר בגלי צה"ל. למשל, כדי להדגיש את החטף פתח והאותיות הגרוניות, אנחנו שרים את השיר העברי הנושן ‘בכרם תימן’ שכתב נתן אלתרמן והלחינו מרדכי זעירא ומשה וילנסקי בשנות ה־40 של המאה הקודמת, ויש בו את המשפט ‘אל תפחדי תמר’".
"החניכים, שברובם לא מכירים את השירים האלה היום, מתוודעים אליהם, מוחאים כפיים ונהנים. יש כל כך הרבה גבורה, שמחה, עידוד והתלהבות בשירים העבריים, וחבל שהם לא מקבלים את הכבוד הראוי. ביקשתי משרי חינוך קודמים להחזיר את העברית, אך עד כה זה לא כל כך הניב פרי. אפילו שלחתי כבר מסרון לשר החינוך החדש יואב קיש, שאני מאוד מאמין בו. כתבתי לו: ‘צריך להחזיר את מה שהיה בילדותנו’. הלוואי ששר החינוך החדש - שהוא איש נעלה במיוחד, גם בהיותו טייס קרב, אבל גם משום שיש יישוב על שם סבו, כפר קיש - יעשה מה שלא עשו שרי חינוך קודמים, והוא להכניס את השירים לתוכנית הלימודים. אם יכניסו שירים עבריים לתוכנית הלימודים, תהיה לנוער שפה עשירה בהרבה. החריזה העברית חסרה. היום בבתי עסק חורזים באנגלית, וזה חבל. חשוב שילמדו פרקים בתורת עמנו".
בעבר סיפרת שהוצע לך לכהן כשר חינוך. שקלת זאת?
“אני חושב שאדם צריך לעשות את הדברים שהוא טוב בהם. לכל דבר נדרשת תכונה מתאימה. אני חושב שאני לא מתאים לזה, ולכן סירבתי בקלות. גם סירבתי להיות ממונה על לימודי העברית בארצות הברית ובקנדה כשהיה לי רק ילד בן שנה, משום שאני חושב שאדם צריך לעשות את מה שהוא טוב בו. אני פועל למען העברית, זו שליחותי בעולם, ואני עושה כמיטב יכולתי".
לפרוש בזמן
מלבד קורס העברית שהוא מדריך בגלי צה"ל, קור מגיש בתחנה זה 45 שנה פינת עברית יומית פעמיים ביום. מעבר לכך, בימים אלה, לדבריו, “אני מופיע בהרבה מקומות, לא רק בנושאי השפה העברית, אלא כל דבר שקשור לעם ישראל מדבר אל לבי ונחרת בזיכרוני, ואני בונה ממנו את המופעים החווייתיים ואני שמח שאנשים רוצים וחפצים בי".
יום העצמאות האחרון היה הראשון מאז 1988 שבו קור לא הנחה את חידון התנ"ך - מוסד שהוא הפך לאחד מסמליו לאורך השנים – לאחר שהוא הודיע על פרישה ממנו. “קיבלתי מתנה גדולה מהממשלה ומעם ישראל להנחות במשך 34 שנים את חידון התנ"ך ביום העצמאות, וצריך לדעת לפרוש בזמן", הוא אומר. “מבחינתי, זכיתי גם להנחות את החידון וגם לפרוש בזמן".