את המסע של כתיבת “דן ואני”, הצגת יחיד שתעלה הערב בתיאטרון הבימה, החל עו”ד דודי זיסמן כמה חודשים לאחר ששכל את בנו דן בן ה־23 בתאונת אופנוע. “אסון מהסוג הזה הוא משהו שלא לומדים להתמודד איתו בשום מקום”, הוא אומר. “האובדן קשה מנשוא, אבל הייתי חייב להמשיך לחיות. במקביל, לשבעה של דן הגיעו גם אנשים מעולם התיאטרון. אחת מהם הציעה לי לכתוב מחזה בטענה שאמצא נחמה בעשייה הזאת. הרעיון תפס אותי מיד. ההתמודדות שלי דרך הבמה היא עשייה טובה ומשמעותית עבורי ואני מרגיש שזו זכות גדולה עבור דן ועבורי להעלות את הסיפור הזה”.
בהצגה, שנועדה בין היתר לעורר מודעות לסכנות הטמונות ברכבים דו־גלגליים, זיסמן משחק מספר תפקידים, כולל את דמותו של בנו. “למרות הפרש השנים הגדול שהיה בינינו, היו לנו יחסים חבריים שאני לא מאמין שיש כאלה בעולם בין אב ובן”, הוא מספר. “הייתה לנו להקה ביחד, ערכנו טיולי אופנועים יחד, ראינו הצגות ומה לא? תמיד עמדתי לרשותו ומעולם לא כפיתי עליו משהו. דיברנו על הכל: משאלות אינטימיות ועד לדברים הכי שטותיים שיש. בהצגה, חייו של דן מוצגים מהיותו ילד, שובב ככל הילדים, ועד למותו הפתאומי, כך שאין אדם שלא ימצא את עצמו בסיפור הזה ויזדהה עמו”.
חיבוק ותמיכה נפשית
זיסמן, 67, עובד כעורך דין כבר למעלה מ־35 שנים. לפני כשמונה שנים הגשים חלום ישן ולמד קולנוע באוניברסיטה הפתוחה. בהצגה, שהועלתה בחודשים האחרונים בבתי ספר, הוא משחזר, בין היתר, את היום שבנו נהרג. “סוף ההצגה הוא קשה מאוד, כיוון שאני ודן לא ממש נפרדנו”, הוא מספר.
“ה’להתראות’ שאנחנו אומרים זה לזה מתברר כ’שלום’ לכל החיים. זה התחיל כמו יום שגרתי לכל דבר. ראיתי טלוויזיה ונפרדנו בחטף, רגע לפני שהוא נסע לפגוש חברים לצפייה משותפת במשחק בתקופת המונדיאל של 2018. הוא לקח איתו את המכונית, אבל לאותו חבר היה אופנוע, ודן החליט לאחר המשחק לצאת איתו לסיבוב, וקרה מה שקרה. לא אשכח את סיירת האיוב שהגיעה אלינו הביתה, שוטר ועובדת סוציאלית. קיבלנו את זה בהפתעה גמורה, כי היה מדובר באדם שטייל במדינות מסוכנות בדרום אמריקה, היה חובש קרבי בחטיבת כפיר ובאופן כללי היה מאוד אחראי”.
"אין לנו שליטה על מה שיקרה בסופו של דבר. אני מכיר אנשים שלא רצו לקנות לילד שלהם כלי דו־גלגלי, והוא נפגע בתאונה בין מכוניות, או אנשים שסירבו לשמוע על כלי דו־גלגלי והילד לקח ללא ידיעתם אופנוע מחבר ונהרג. באמת שאין לזה סוף. מאז המקרה מכרתי את האופנוע שהיה לי ולא עליתי יותר על שום כלי דו־גלגלי. אני גר בתל אביב עם הצפיפות הבלתי אפשרית שלה, בטח בכבישים, אבל אני לא מסוגל לחזור לזה או אפילו להעלות את זה על דעתי”.
דקירה בלב
את ההצגה ביים הבמאי, המחזאי והשחקן אלירן כספי. “ראיתי כמה מהעבודות של אלירן ומאוד אהבתי את הבימוי שלו. יחד יצרנו את ההצגה כפי שהיא היום”, מספר זיסמן. “בפועל העבודה עם גורן ועם אלירן באה לי ממש מהשמיים, כי גם הטקסט וגם הבימוי עברו לדעתי את התהליך הכי טוב שיכולתי לבקש בעזרת האנשים שהכי התאימו לו. במקביל דאגתי לאביזרי במה, לאופנוע ולתפאורה וכו’. את המוזיקה ערך אפי שושני, אחד מיוצרי המוזיקה למחזות הכי עסוקים בארץ".
"גם גורן וגם אלירן אמרו לי פשוט לפעול על פי האינסטינקטים הראשוניים שלי, ושהם כבר ידאגו לכוון אותי. זה לא היה פשוט, כי היו שלבים שבהם לא הייתי בטוח שההצגה הזאת תראה במה, אבל גורן שינתה לי את הפרספקטיבה. היא עודדה אותי ואמרה לי לא לדאוג. קיבלתי ביטחון שאם אתמיד - זה יקרה”.
מאז הטרגדיה שפקדה אותו, לזיסמן לא פשוט לשמוע על תאונות אופנוע שמתרחשות חדשות לבקרים: “כל רוכב אופנוע שנפגע בתאונה, וזה משהו שקורה כל הזמן, זה כמו עוד דקירה בלב עבורי. מבחינתי זה עוד אדם שלא הצלחתי להציל או להגיע אליו בזמן. הרי אני יודע מה עובר על המשפחה ברגעים הקשים ביותר שלה. אני מקווה שעם הזמן אוכל לתמוך נפשית במשפחות שיקיריהן נפגעו בתאונות אופנוע - לבקר אותן פיזית או לתמוך בהן נפשית. האנשים האלה נמצאים בנקודת השפל של חייהם, בהרס ובהלם טוטאלי. המטרה שלי היא גם להראות שצריך להמשיך את החיים ושקמים בבוקר והחיים ממשיכים”.
התרעות פיקוד העורף