"לאחרונה חגגתי יום הולדת 70 והיה איזה רגע שחשבתי לעצמי: 'אוי, מה יהיה עכשיו?'", אומר אלי גורנשטיין. "למזלי, קורים לי עכשיו יותר דברים ממה שקרו בעבר. בסך הכל רק שנהיה בריאים ונוכל לעשות. בגלל זה אני מקפיד ללכת לשחות בבריכה, להפעיל את הלב ומערכת הדם ולשמור על כושר. זה הכי חשוב".
גורנשטיין, שחקן, זמר, מדבב, בדרן, במאי ואפילו צ'לן, הוא אחד הפרפורמרים העסוקים בתעשיית הבידור שמתחזק זה למעלה מחמישה עשורים קריירה בתיאטרון, על בימות הבידור, בטלוויזיה ובקולנוע. "אני לא רק שר ולא רק משחק, אלא גם רוקד, מספר ומדבב. זה 'פרפורמינג ארט' ומבחינתי כל אלו הם מכלול אחד", הוא אומר. "אני מודה כל יום על הזכות להיות רלוונטי. אני מקפיד כל הזמן להסתקרן, להתעדכן, ללמוד ולגרום לכך שדברים יקרו. זה גם עניין של מזל, ולמזלי אין לי שום תלונה, חרטה או פספוס לגבי הקריירה שלי כי כל הזמן קורים דברים. אני לא אוהב להתרפק על העבר, אלא תמיד מחפש את הדבר הבא. אני מודע לזה שעברתי לא מעט תחנות לאורך הדרך ואני גאה בכל אחת מהן".
בימים אלה מככב גורנשטיין לצד להקת "מוזס סי" במופע חדש, קונצרט קולנועי בשם "אוסקר" (המופע הקרוב ב־9 ביוני, 21:30, היכל אמנויות הבמה הרצליה), שמחזיר את הצופים לשירים הבלתי נשכחים מסרטי מיוזיקלס, מתח וריגול, סרטי דיסני וסרטים זוכי אוסקר.
"זה מופע המוקדש לשירים מהסרטים, ובעצם מה שקורה זה שלפעמים השירים נשארים בתודעה יותר מהסרטים", הוא אומר. "המופע לוקח אותנו לשירים בקולנוע מתקופת צ'רלי צ'פלין ועד שנות ה־70. אני שר למשל את Moon River מהסרט 'ארוחת בוקר בטיפאני' בכיכובה של אודרי הפבורן. זה שיר ממש אהוב עליי. יש לי גם נכדה בשם 'מון', אז אני מקדיש אותו גם לה. זה אחד השירים היפים ביותר שיש. עוד שירים שאנחנו מבצעים במופע הם מסרטי ג'יימס בונד ושירים מסרטי מערבונים. בקיצור יש הכל מהכל. בגלל שדיבבתי הרבה מסרטי וולט דיסני, אז אני שר גם שירים משם. מי שמפיק את המופע הוא מוזס (משה סימן טוב), שגם שר במופע הזה, והוא מאפשר לכל זה לקרות. הלהקה שלו נהדרת ויש השקעה של וידיאו ארט. זה מופע נוסטלגי מרגש".
גורנשטיין נולד בתל אביב. במסגרת שירותו הצבאי שירת בצוות הווי חטיבת הצנחנים ובלהקת פיקוד מרכז, לצד דורית ראובני, יענק'לה מנדל ועוזי חיטמן. "כשמלאו לי 17 אמי הייתה מודאגת שאהיה חייל קרבי כי היה לי פרופיל גבוה, אז היא שאלה את אריק לביא, שהיה שכן שלנו בבניין ברחוב הירקון בתל אביב, אם הוא יכול לראות אם אני מוכשר", הוא מספר. "אריק אמר לה: 'שלחי אותו אליי'. הגעתי אליו והכנו אודישן ללהקה צבאית: קטע שירה - שרתי את 'העיירה של טוביה' ששר יהורם גאון, וקטע משחק של אפרים קישון מדבר. ניגשתי לאודישן, עשיתי אותו מצוין והבוחנים אמרו לי: 'טוב, תודה'. ואז אמרתי להם: 'רגע, אני רוצה להוציא את הכלי'. הם היו בהלם ושאלו בתמיהה: 'מה אתה רוצה להוציא?'. אז שלפתי את הצ'לו וניגנתי 'סונטה ראשונה של באך' והתקבלתי ללהקת פיקוד המרכז. בלהקה עשיתי קולות לדורית ראובני כשהיא שרה את 'מסביב למדורה'. בסוף ההופעות הייתי מצחיק את החיילים ושר להם שירים של סינטרה ונט קינג קול. מאז השירה שלי התפתחה ולמדתי גם לשיר אופרה. כיום, כשאני משחק בבית ליסין ב'המלט', אז אני עושה שלושה תפקידים בהצגה ובסוף אני גם שר את האריה 'Cold Song' מ'המלך ארתור' של הנרי פרסל. כל הזמן אני משלב שירה ומשחק. זה חלק ממי שאני".
אחת התחנות המשמעותיות שהפכו אותו לדמות קאלט הייתה כשגילם את זמי, החייל האאוטסיידר, בסרט "הלהקה" (1978). "יצרתי יחד עם יוצר הסרט אבי נשר את הדמות של זמי השקט, הביישן והמפתיע", הוא מספר. "אבי הוציא ממני יכולות כשחקן שלא ידעתי שטמונות בי, והסצנה המאולתרת בסוף הסרט, 'סצנת הלבן', הובילה את זמי, האאוטסיידר, להתפוצץ ולהציל את הלהקה מפירוק. לא תכננתי מראש לשפוך על עצמי לבן. באותו יום צילום אבי ניגש אליי ואמר שהתפקיד שלי עכשיו יהיה להציל את הלהקה, שזה צריך לקרות עם לבן ושיש לי רק טייק אחד, כיוון שאין בגדים להחלפה עבורי. התהלכתי בחורשות של צריפין, מקום הצילומים, ושברתי את הראש מה אעשה. ואז זה קרה ושפכתי על עצמי לבן. כולם היו בשוק, ואז התפקעו מצחוק. אף אחד לא ידע שזה הולך לקרות, אפילו לא אני".
התרעות פיקוד העורף