אל ההצגה ״לא סוף העולם״ הגעתי בהתרגשות קלה. קראתי את התוכנייה בשקיקה וצחקתי לא מעט מהרעיון המוזר של לנסות להוכיח את האמת לאנשי קונספירציה. עם זאת, ההצגה לא כיוונה לקונספירטורים וגם לא לאנשי האמת, למעשה - לא ברור בכלל מי קהל היעד בפנזטיה הרומנטית הזו. בין בדיחות קורעות מצחוק, דיאלוגים שהכוונה בהם טובה אבל התוצאה קצת פחות והשלכה כוללנית על מחלות נפש, ההצגה הצליחה לגעת-לא לגעת בי. עם התפאורה המצוינת, השימוש בוידאו כאלמנט שמוסיף המון לעלילה וציטוטים מפוברקים שעד עכשיו מהדהדים לי בראש, משהו שם לא היה עד הסוף.
״לא סוף העולם״ בתאטרון תמונע הצליח לגעת-לא לגעת בי. היא הצליחה לבדר ולהצחיק עם הציטוטים המפוברקים והעבירה בי צמרמורת קלה עם הדרך בה בני אדם מתמודדים עם האמת. ניתן להזדהות בקלות עם הניגוד בין האמת האמיתית, לבין השקרים שמספרים לנו ברשתות החברתיות ועוד מעיזים לקרוא לזה ״לפקוח את העיניים״. אבל לפעמים רקע אישי, שלא קשור לגברים, יכול לעזור לבנות דמות טובה יותר מאשר עוד בקבוק וודקה קלישאתי. נשים ״משוגעות״ הן לא רק כלי מאבק בין לוזר פיזיקאי לבין שרלטן מצליח ביוטיוב. למזלנו, ההומור והקלילות של שאר הדמויות הצליחו להעביר את המסר המצוין של העלילה. איך אמר גליליאו גליליי לפני מותו? ״ואף על פי כן, הכל פוליטי״.
התרעות פיקוד העורף