לאורך ההצגה חזר ונשנה הציטוט של ג'ון קנדי "אם בני האדם לא ישימו קץ למלחמות - המלחמות ישימו קץ לבני האדם", במטרה להנכיח את הדיכוטומיה בין הרצון לחיות לבין המסירות והנאמנות למדינה, שהובילו למחאות מול השלטון, ואת הכאב שמגולם בשכול על אף הפריוולגיה שהוא מכניס לחיים. כשחנוך לוין יצר את "מלכת אמבטיה" והתגובות הזועמות ניכר כי הפצע עוד היה פתוח, כיום על בימת התיאטרון הרפרטוארי מציגים יוצרי ההצגה את הניסיון להשתמש בשכול ובמיליטריזם בכדי לעלות בסולם המדרג החברי. בהקשר זה אנו נחשפים למפגשים ראשונים של הצעירים עם העולם הצה"לי כאשר מופיעים הגנרלים החשובים, אלו שלא תמיד נוכחים בשדה הקרב אך מקבלים את מלוא ההערכה המגולמת בדרגות המונחות על הכתף, ואילו הקהל בתגובה צוחק בקול וכמעט מתעלם מהאמירות הטעונות שממלאות את החלל.
בעוד בזיכרון הקולקטיבי הסרט "בלוז לחופש הגדול" נחקק כסרט שמאלני שמתקומם נגד המלחמה שברקע ומספר האבדות שלא מפסיק לגדול, כיום ההצגה מציגה דווקא את האחדות שכל כך חסרה לנו, את הניסיון להטיל ספק בפאתוס הצה"לי, ועל ההיסטוריה שמצהירה – אנחנו רק רוצים לחיות עכשיו.
התרעות פיקוד העורף