אוסיף ואומר כי מירי, למראית עין, מציגה דמות של אם שתלטנית שמנהלת את הבית לפי ראות עיניה וללא כל רגישות, אלא שרוטברג מביאה עוצמות לדמות האם שמצליחות להציג את האם כדמות עגולה שמובילה לשינוי וקבלה במחזה. רוטברג, בעלת ניסיון ארוך בתיאטרון, מצליחה להביא אנרגיות גבוהות שהרעידו את האולם בקומת המרתף. המימיקות המדויקות, ההקשבה לטקסט והתגובתיות הנחרצת הובילה ביד רמה את המחזה כולו. תפקידה כמירי היה יוצא דופן ואף תהיתי אם רוטברג גם היא חלק מהסיפור המציאותי.
עוד הורגשו במהלך ההצגה תגובות הקהל שלא איחרו להגיע. אם כי, בכל רגע שאחת הדמויות השתהה על הבמה, הטקסט נעצר והשיח נעשה באמצעות תגובות הגוף – נשלחה תגובה מהקהל כאילו הכירו את הטקסט קודם לכן. אם זה לא היה ברור תגובות הקהל הציגו הזדהות, הצחוק הנגיש מבוכה והכפיים הסוערות שיקפו הסכמה. לצד מערכת היחסים המורכבת של דפנה ואביחי, עמדה רותם (טל אידיסיס), חברתה הטובה של דפנה, חברתה הרווקה שטרם מצאה את בחיר ליבה. רותם הציגה את הבדידות שבבחירה בחיים ללא פשרות והנכיחה את החשיבות בהכלה של השונה, בקבלת הקשיים, לצד התבוננות עמוקה שבטוב גם כאשר הוא לא מוצג לרווחה.
לסיכום, אם בכלל ניתן! ההצגה "דתילונים" מצליחה להציג בצורה כנה ומשעשעת את המורכבויות של החיים בחברה הישראלית המודרנית. באמצעות סיפור מרתק ודמויות מעוררות הזדהות, היא מדגימה את הפערים והחיבורים האפשריים בין תרבויות שונות בחברה שלנו. הקהל מגיב בהתלהבות, כשהוא מזהה את עצמו ואת סביבתו על הבמה, וכך המחזה הופך לא רק לבידור אלא גם למראה חדה של המציאות הישראלית. "דתילונים" היא יצירה משמעותית שמזכירה לנו את החשיבות שבקבלה והכלה בחברה מגוונת.
התרעות פיקוד העורף