“כשפרצה המלחמה חיפשתי איך אני יכולה לתרום במשהו. מצב הרוח היה כל כך ירוד, שגם להופיע לא יכולתי. פניתי למנהלת בית ספר יסודי ברמת גן, והלכתי ללמד שם פעמיים בשבוע, הייתי ‘מורה מעשירה’, לימדתי את הילדים על כל מיני נושאים. כיוון שכל דבר אני צריכה לעשות בצורה הכי מקצועית, פניתי ללימודי הוראה באוניברסיטת תל אביב והוצאתי תעודה. לצערי, לא אוכל להמשיך ללמד, אבל נהניתי מאוד מהחוויה. במשך שנה הייתי מורה".
כוחה של הבחירה
“בחרתי לקרוא למופע בשם הזה כי אני באמת מאמינה שהחיטה צומחת, ותצמח שוב, למרות כל מה שאנחנו עוברים בתקופה הזו", מסבירה שיר־וישינסקי.
“המופע נולד כשפנו אליי מעיריית פתח תקווה ליזום מופע ב־8 באוקטובר האחרון. כיוון שזה יום אחרי יום השנה לטבח, התלבטתי איזה מופע זה הולך להיות. רציתי שהקהל יעבור חוויה טובה, מעצימה, מחזקת. היה לי חשוב גם להצחיק אותו, ואפילו לעשות חיקויים. ועדיין, שהמופע לא יהיה מנותק מהתקופה שאנחנו נמצאים בה.
"העריכה של המופע הייתה משימה מורכבת. התלבטתי המון, עד הרגע האחרון, כי הכל כל כך עדין עכשיו, כל כך שביר. והאמת, ממש הופתעתי. לא זוכרת מתי, בימי חיי, חשתי כזאת התרוממות רוח. המופע היה כל כך מרגש, ואני הרגשתי שאני עושה את הדבר שהכי נכון לי והכי נכון לתקופה. לאור התגובות החמות, החלטתי להריץ את המופע. יש בו הכל: אהבה, תקווה והרבה ‘יחד’. היה חשוב לי שהקהל ואני נשיר יחד ונתפלל למחר טוב יותר".
"אני יודעת, ממרחק של זמן, מה התהליך שעובר עליהן. לצערי, המוות של ליאור רלוונטי לתקופה הזו, ובמופע חשוב לי לדבר על כוחה של הבחירה, על מה שנתן לי את הכוח לקום מהשבר הזה ועל מה שמאפשר לי לחיות חיים מלאי משמעות".
“הכאב הפך להיות חלק ממי שאני היום. אין ספק שאובדן משנה אותך מאוד. הוא מרסק וגורם לך להיות פתוח להמון תחושות שלא הכרת קודם. אי אפשר להסביר מה זה אומר, לכאוב ברמות כאלה. זה כאב פיזי, לא משהו שאתה מוכן לו, אבל אני חושבת שהוא גם בנה את מי שהפכתי להיות, את היכולת שלי להכיל את כל מה שיש לעולם הזה להציע, על הטוב והרע שבו, ולבחור בחיים טובים ובעלי משמעות".
סבתא שאוהבת להיות סבתא
שיר־וישינסקי בת ה־63, שהחלה את דרכה כסולנית להקת הנוער העירונית של פתח תקווה, שירתה בלהקה צבאית ועם שחרורה נישאה לבמאי שלה בלהקה, השחקן שלמה וישינסקי. מנישואים אלו, שארכו 11 שנים, נולדו ילדיה ליאור ז"ל ודנה, שחקנית־זמרת שנמצאת כיום בהתמחות כפסיכולוגית קלינית.
“אני מאוד קשורה למשפחה הגרעינית שלי, ושלמה בתוך המשפחה הזו", היא אומרת. “אנחנו קשורים מאוד זה לזה, יש בינינו שותפות גורל. שלמה הוא איש נהדר, אבא מושלם לדנה, וכמו שהוא תמיד אומר, ‘מעולם לא הפסקתי להיות אבא של ליאור’. הוא מקדיש לו זמן בכל שבוע בבית העלמין כבר 20 שנים. שלמה איש מאוד מיוחד ואני מאוד מעריכה את המסירות שיש בו ולומדת ממנו הרבה".
הוריו של ליאור הקימו, בחסות תיאטרון הקאמרי, את “קרן ליאור" שפועלת רבות לרווחת חיילי צה"ל. בשנת 2019 הקרן קיבלה את אות הנשיא למתנדב.
בשנות ה־80 וה־90 נחשבה שיר־וישינסקי לאחת מכוכבות הבידור הגדולות במדינה. היא הופיעה בשורה של הצגות תיאטרון ובידור, בהן “המגילה", “מי שחלם", “תולדות עם ישראל – השלמות ותיקונים", “חגיגות סיום הרוטציה", “אופרה שיגעון" ו"ערב קיץ חד־פעמי", כיכבה בתוכניות טלוויזיה (“סיבה למסיבה", “זהו זה!", “מילואים", “סיטי טאוור") והעלתה מופעי יחיד מוצלחים פרי עטה. באותן שנים גם ביססה את מעמדה כחקיינית בולטת.
אם בעבר היה חשוב לי שיראו כמה אני מוכשרת וכמה אני יודעת לשיר, לשחק ולחקות, היום זה בכלל לא האישיו עבורי. היום הקשר שנוצר עם הקהל, החלק שלו במופע, הוא סוג של חוזה בלתי נראה שמתרקם תוך כדי המופע. הקהל עובר איתי סוג של חוויה, ואני עוברת עם הקהל סוג של חוויה. אני נותנת ומקבלת אהבה. זה מה שאני רוצה להמשיך ולעשות, לתת אהבה, לעטוף ולחבק".
התרעות פיקוד העורף