“לאחר סיום ההצגה ‘רסיסי חיים' על רחל המשוררת שהצגתי אצלי בבית ערב המלחמה, ניגשה אליי נילי, אלמנתו של עמוס עוז, שהייתה בקהל, והזמינה אותי לבוא אליה לקפה", עציון־זק מספרת. “לקראת הביקור, חזרתי וקראתי את ספרו של בעלה ‘סיפור על אהבה וחושך'. כשהגעתי אליה, הבאתי איתי שני דפים ראשונים של המונודרמה שכתבתי בעקבות הספר".
חבל על הזמן
עם שחרורה, יצאה למערב אירופה, שם למדה והופיעה במשך שש שנים, עד שובה ארצה לזרועות “קזבלן". “היה לי חשוב לשכנע גם כשחקנית, לא רק כזמרת", היא מסבירה.
את בעלה המנוח, הפסנתרן יונתן זק, היא הכירה מאחורי הקלעים של “קזבלן". “הוא היה אז פסנתרן מלווה של האנסמבל של גארי ברתיני", היא מספרת. "גארי, שכאילו שידך בינינו, הציע לי להצטרף לאנסמבל שלו, מה שהביא אותי להשמיע את קולי באופרות קאמריות וברסיטלים של מוזיקה מודרנית".
משנת 96' היא מופיעה בתיאטרון גשר, בתפקיד פראו דאנקשיין בהצגה “כפר" מאת יהושע סובול, שם היא משמשת גם כמדריכה קולית. במשך שנים העבירה במקביל למשחק שיעורי פיתוח קול, בין השאר ליהורם גאון, ריטה וריקי גל. כיום היא כבר אינה עוסקת בכך.
את שלושת ילדיהם הביאו יונתן ועדי תוך שנה. הבכור, דודי זק, הוא כיום עורך דין שחי בניו יורק. התאומים שנולדו שנה אחריו מוכרים כאן יותר: איש הטלוויזיה יורם זק והשחקנית והקומיקאית עלמה זק. לעציון־זק יש שבעה נכדים, אמנותיים אף הם: “כולם בעלי שמיעה מוזיקלית טובה, וגם מציירים".
התרעות פיקוד העורף