"התיאטרון ליווה אותי כל חיי", ציין עופר, בנם של מנהל עבודה ב"סולל בונה" ושל רוקחת, שמהתיכון בירושלים, עיר-הולדתו, הגיע לשירות צבאי בנח"ל המוצנח ולקיבוץ יזרעאל, שם ניהל - "תמיד הייתי מנהל כזה" - את השלחין. בגיל 25 שב לירושלים, שם החל לעבוד כסגן מנהל מרכז ההסברה בהפקת אירועים כמו טקס הדלקת המשואות בחג העצמאות וחידון התנ"ך.
אי אז ב-67' הוא קרא בעיתון שבקאמרי עומדת להתפנות משרת המנהל האדמיניסטרטיבי. לדבריו, הפגישה עם לוין הסתיימה בטונים צורמים, כשהמחזאי הצעיר ראה דרישה לעידון מחזהו כניסיון לצנזר אותו, אך עופר השכיל בדרכו המעודנת להורידו מהעץ. איך? - "הצלחתי לשכנע אותו שאינני האויב שלו - ומאז פעלנו יחד".
"נסים אלוני הציע את השם 'המשכן לאמנויות הבמה' במקום השם המקורי 'מרכז גולדה'", סיפר עופר. "כשלא הייתי בטוח במהלך הזה, שהרי איננו בתקופת התנ"ך, שנקרא למקום 'משכן', אמר נסים - 'קח את השם ולא תצטער'. הוא צדק. יצא לנו שם פצצה".
כששאלתיו לסיום אם הוא מרוצה ממה שקורה כאן בתרבות, השיב: "יש הרבה מקום לשיפורים. היו זמנים, שבהם הייתי ממש מדוכא, כשהייתי חוזר מהצגה בלונדון ויודע שכאן גם אם אעמוד על הראש ואקשקש בזנב, לא אצליח להפיק משהו ברמה דומה, אם כי בסיכומו של דבר אין לי סיבה להתלונן. הרי בתרבות אנחנו מעצמה".
התרעות פיקוד העורף