אחד הסיפורים הידועים ביותר בביוגרפיה העשירה של עקיבא נוף הוא פגישתו ההיסטורית בשנת 1969 עם ג’ון לנון ויוקו אונו בסוויטה של מלון “הילטון" באמסטרדם, שם קיים הזוג “שביתת מיטה", קרי, מסיבת עיתונאים שבה אנשי התקשורת הקיפו את המרואיינים השוכבים במיטתם, למען השלום בעולם. “הפגישה קרתה באופן די מקרי", אומר נוף, אז בן 33, ממרחק של 56 שנה. “למדתי בהולנד במכון ללימודי החברה, ובין לבין, לצורכי הכיס, שימשתי כתב חופשי של 'קול ישראל' בהולנד. בוקר אחד טלפן אליי מתל אביב חבר ששמע שג’ון ויוקו אמורים לקיים מסיבת עיתונאים במלון באמסטרדם. אז הלכתי למלון כדי לראיין זמר, לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה. במקום זמר, פגשתי פילוסוף".
“לא. יתרה מזאת, כיו"ר צעירי חירות הייתי אחד הראשונים במפלגה שהעזו להציע לבטל את הממשל הצבאי. היו כאלה שחשבו שאני לוקח סמים. כשנשיא תוניסיה חביב בורגיבה קרא בשנת 1965 להכרה בישראל בתמורה לחזרה לגבולות החלוקה, כתבתי בעיתון ‘חירות’ שצריך לקבל את הצעתו. היו שטענו שצריך לסלק אותי מהתנועה, ומנחם בגין עצמו אמר שמי שתומך בהצעתו של בורגיבה הוא ‘עבד בנפשו’. אבל המציאות גרמה לי להתפכח, וכיום כמובן אשמח לכל יד שמושטת אלינו ולצ’אנס לשלום, אבל אני מבין שזה בלתי אפשרי. ההצגה הזו היא העימות בין מה שאני חושב היום ובין מה שחשבתי אז. יש בה קונפליקט כפול: בין ג’ון לנון עם ההשקפות והרעיונות חסרי השחר שלו על שלום, ובין המציאות שאני חושב שאני מביע אותה, וגם הקונפליקט האישי שלי. אני יודע ששלום הוא דבר לא מציאותי, על אף שהייתי נורא שמח אילו הוא היה אפשרי".
כפוליטיקאי, נוף החל את דרכו בתנועת חירות, ובהמשך עבר למפלגת המרכז החופשי. בשנת 1974, עם התמזגות המפלגה לליכוד, נבחר לראשונה לכנסת השמינית, ולאחר פירוק "המרכז החופשי" נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד"ש. בשנת 1981 נבחר לכנסת העשירית ברשימת הליכוד. נוף בלט כיוזם של הצעות חוק פרטיות, דוגמת חוק איסור עישון במקומות ציבוריים, חוק לביטול האיסור על משכב זכר שחוקק עם שולמית אלוני ויוסי שריד, וחוק פיצויי הלנת שכר לפנסיונרים.
“הייתי גם זה שניסח את הטיוטה של הצעת חוק בתי המשפט, שבהמשך התפתחה לחוק שחוקק ב־1984", הוא אומר. "כיום ברור שמערכת המשפט זקוקה לטיהור יסודי. יש בשנים האחרונות מצב שבו המערכת המשפטית רואה את עצמה עליונה על חלק אחר בציבור ואני, כאזרח שרוצה את השוויון האמיתי, לא יכול להשלים איתו. אני לא מבין איך עד היום אף אחד לא ניער את המערכת הזו".
“’איזבל’ זה השיר שכתבתי במשך הכי הרבה זמן", נוף מספר. “בכיתה ו’ נחשפתי לראשונה לדמותה של איזבל, שכבשה את ליבי, והשיר הזה היה בתוכי המון שנים עד שהתגבש. כשהטקסט הושלם באה המנגינה, ואז התחלתי לחזר אחרי כל מיני אנשים שיבצעו את השיר, אבל אף אחד לא רצה לשיר אותו. למרות שאני לא זמר, החלטתי שאני אשיר אותו. מתי כספי, שעיבד את השיר, עשה לי תרגיל באולפן. נהגתי אז לשיר בקול אופראי, ומתי אמר לי ‘לפני שאנחנו מקליטים, בוא נעשה חזרה. אל תתאמץ, תשיר רגיל ותסמן לי כשתסיים’. סיימתי את החזרה ואמרתי למתי: ‘טוב, בוא נקליט’, ואז מתי, בשלווה האופיינית לו, אמר לי: ‘כבר הוקלט’. שלחתי את השיר לתחנות הרדיו ותוך שבועיים הוא הגיע לראש מצעדי הפזמונים של קול ישראל וגלי צה"ל".
נוף, שמקפיד לכתוב ולהלחין עד היום, הוציא לאחרונה את ספר השירים השלישי שלו, “גאווה ושפל", שאותו הוא מגדיר כ"מצבה עצמית". “המחשבה שאני לא אהיה יותר מעסיקה אותי מאוד, ולכן אני רוצה להספיק לעשות עוד דברים", הוא מודה. “לאחרונה אני רואה שאנשים מסביבי הולכים לעולמם, והספר הזה, שהוא דיגיטלי, בנוי באופן כזה שכל פעם אני מוסיף בו שירים. זה ספר שלא נגמר, ככה שהסיפור שלי עדיין לא נגמר. אחת השאיפות שלי היא שמישהו יכתוב את הביוגרפיה שלי, כי אני חושב שהיו ושיש לי חיים מאוד מעניינים, וזה עוד אחד מחלומותיי הרבים".
התרעות פיקוד העורף