"התערוכה מגוללת את סיפורה של התחבורה הציבורית בישראל לאורך יותר מ־130 שנה, מהתקופה העותמאנית ועד רכבות ואוטובוסים חשמליים של ימינו, שהם חלק מהמהפכה הירוקה", אומרת לוטרינגר. "בתמונות שמוצגות אפשר להיחשף לתמורות הרבות שעברה התחבורה הציבורית, השוזרת בתוכה את סיפור המדינה ואת ההתפתחות הטכנולוגית העצומה. צריך לזכור שבתחילת דרכה של התחבורה הציבורית בארץ לא היו כמעט מכוניות פרטיות לאנשים. האוטובוסים והרכבות היו אמצעי התחבורה העיקריים. הם גם תרמו להתפתחות הכלכלה והמסחר והיו חיוניים לבניית האומה".
ב־1892 נחנך קו הרכבת הראשון, בין יפו לירושלים. "אחר כך הטורקים בנו את הרכבת החיג'אזית, מסילה שעברה בין דמשק לערב הסעודית", האוצרת מתארת. "למסילה היו שלוחות, שאחת מהן עברה בעמק יזרעאל, לכיוון חיפה, ונקראה 'רכבת העמק'. בהמשך הניח הממשל הבריטי מסילות ברזל חדשות ופיתח את הרכבת. כשקמה המדינה ב־1948 קמה גם 'רכבת ישראל'. אז החלו לפתח את המסילות וגם להחליף את קטרי הקיטור המיושנים בקטרי דיזל".
בין התמונות ההיסטוריות שבתערוכה - תמונה של כרטיסיית רכבת בקו תל אביב־עזה. "את מסילת הברזל לעזה הניחו הבריטים", לוטרינגר מזכירה. "לאחר קום המדינה הקו הפסיק לפעול, ואחרי מלחמת ששת הימים הוא חזר לפעילות. בתחילה הוא היה בשימוש הצבא, אבל בשנת 1972 נפתח לנסיעות של אזרחים בקו עזה־אשקלון־תל אביב. נסעו בו בעיקר פועלים עזתים רבים שעבדו בישראל. במלחמת יום כיפור הקו חדל להתקיים".
התרעות פיקוד העורף