כשיהודה תמיר, אחד מגיבורי הזכייה של "חלב ודבש" באירוויזיון 79' עם "הללויה", נשאל היכן הוא ממקם אותה ב-71 שנותיו, הוא משיב כהרף עין: "איך שלא נגלגל את זה היה ה'פיק' ושיא השיאים, משהו שיכול לקרות פעם בחיים, כמו זכייה בפיס וכאילו הגיע משמים. עד אז עוד לא הייתי בחוץ-לארץ ועוד לא קניתי בגדים יפים, דברים שנחשבו כשל עשירים".
אין ברצוני לקלקל לך את ההתפעמות מה'פיק', אבל בניגוד לנציגים אחרים של ישראל באירוויזיון, זכייתכם לא הייתה מלווה בנסיעה מפנקת לחו"ל וכל שהיה עליכם להסתפק בגיחה לבנייני האומה בירושלים.
"בעיניי זה היה עדיף מלנסוע סתם לפריז, נגיד, שאפשר לנסוע לבלות בה מתי שרוצים".
עם כל הכבוד לזכייה היוקרתית ולמרות שאין חולק שאתה זמר נהדר, אם יצעקו את שמך ברחוב, לא בטוח שרבים יסובבו את ראשם לכיוון שלך.
"זה נכון, אבל אין מי שלא מכיר את 'הללויה' ואחרי כל השנים נשארתי מזוהה עם השיר שעשה משהו בעולם".
הכרת קודם את מלחין השיר, קובי אשרת?
"איך יכולתי שלא. הרי הוא זה שקיבל אותי ללהקה הצבאית שלי, צוות הווי סיני. אבל ל'הללויה' הוא הגיע אלי בחיפושים שלו אחר שלושה שיחליפו את שלושת הבחורים של 'חביבי', שיחד עם שלומית אהרן היו מיועדים להיות מבצעי השיר בפסטיבל הזמר - וויתרו. יום אחד הוא בא לחזרה בשפיים על המופע 'חזרה כללית' שבו השתתפתי - ודג אותי במקום עמי מנדלמן מ'חביבי".
תמיר נולד בחדרה וגדל בחולון במשפחה בעלת שורשים טורקיים כבן של בעל חנות לצורכי חשמל בסיטונות. "מוזיקה הייתה כל הזמן בראש שלי", מספר מי שהיה ילד של מצעדי הפזמונים שחיכה בשקיקה לתקליטי הוויניל שנשלחו כפרסים. "זה היה עולם אחר בהשוואה להיום, כשילדים נולדים עם טלפון ביד", הוא מעיר.
בחולון היה תמיר הנער בלהקת הקצב "הפעמונים" עם משה לוי. "הוא ניגן ואני שרתי בלי להבין את המילים". תמיר העביר את שירותו הצבאי בצוות הווי סיני, במחזור שאחרי מוני מושונוב, יצחק קלפטר ושלמה יידוב. לאחר שהשתחרר, הוא היה בלהקת "הפופולים" עם עוזי חיטמן.
"הייתי בהיסטריה כשאשרת לקח אותי להרכב שיופיע עם 'הללויה' בפסטיבל הזמר", נזכר תמיר. "לא שיערנו שנגיע עם השיר כל כך רחוק. עד הרגע האחרון לא האמנו שנזכה עד שהספרדים, היריבים הישירים שלנו בתחרות, נתנו לנו בסיום את עשר הנקודות הגורליות. כשהוכרזנו כזוכים, היינו בעננים וקיפצנו כמו אני לא יודע מה, לא משנה שגם היינו קצת...שתויים. אבל בינינו הייתה לנו אמונה בשיר וידענו כמה מצוין היה.
"בשבילנו הזכייה בירושלים הייתה מכת אושר. למחרת, טסנו לשווייץ, המדינה שמארחת כעת את האירוויזיון, לאחר שמנהל תחנת שידור שם הימר שנזכה וסגר איתנו מראש. זאת הייתה בגיל 26 הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל. התקבלנו כמו מלכים. חברי להקת 'בוני אם', שהיו אז שלגר אדיר באירופה, חיכו לנו עם פרחים. ובאותו שבוע מכרנו יותר תקליטים ממייקל ג'קסון ומהבי ג'יז".
ואחרי?
"כשחזרנו לארץ, קיבלתי הצעות מפתות, אבל דחיתי אותן על הסף. 'אני עם הלהקה', כך אמרתי. לא חשבתי על עצמי בתור סולן, כי אני לא אוהב להיות סולן. כנראה, עניין של ביטחון ושל הערכה עצמית. יותר חשוב היה לי החברים. מקסימום חשבתי להיות השני, כי להיות הראשון תמיד נראה היה לי כאחריות יותר מדי גדולה".
לאן נעלמה התהילה?
"ככה זה כשלא לוחצים על הגז בזמן. כשאתה מפסיק להקליט, אתה מבחינת חברות התקליטים רק מספר קטלוגי, כמה שזה נשמע אכזרי".
מתי הפכת לצד הזמר גם לטכנאי הקלטות?
"די בהתחלה, כשהעניין הטכני לא משך אותי פחות מלשיר. כשעבדנו באולפן 'סיגמא' על האלבום השני של 'חלב ודבש', הייתי עומד מאחורי השולחן של הקונסולה ומעיר הערות. אז הטכנאי שם אמר לי 'בוא, תהיה טכנאי'. בו-ברגע תפסתי אותו במילה ואמרתי שאבוא ביום ראשון. מזמן הפסקתי לספור בכמה תקליטים הייתי מעורב מאז לצד ההופעות של 'חלב ודבש".
למרות הנאמר עד כה, השתתף תמיר בקדם אירוויזיון 86' בגפו (!) עם השיר "נערה", שכתבו הזמר זאב טנא וקובי אשרת רב הפעלים. "לא נדחפתי לזה", הוא מציין. "היו שחשבו שאני מתאים לביצוע השיר והגעתי, אם אינני טועה, למקום הרביעי עם ריטה של 'שביל הבריחה'. זה היה די יפה לעומת בנקודה הבודדת שניתנה לבעז שרעבי על ביצוע השיר הנהדר 'הלוואי".
תמיר הגרוש חי ברחובות. כשהוא נשאל מה מעשיו כעת, הוא משיב: "היום אני משתדל לחיות ועוסק במוזיקה ככל האפשר ועובד למחייתי כמה שעות ביום, כי למנהל הבנק לא אכפת שפעם שרתי את 'הללויה'. אז אני גם ממשיך פה ושם לעבוד על אלבומים של אחרים. אם מציעים לי, למה לא".
אתה מרגיש פספוס?
"לא, אני לא מרגיש פספוס. כנראה, אני מפוכח. לא כל אחד חייב להיות כוכב, מה גם שדי הכשלתי את עצמי, כשלא האמנתי שאוכל להצליח ברמה כזאת שאוכל להיות סולן על במה ואחזיק מעמד נפשית". תמיר אב לארבעה. בתו, אילאיל, נשואה לדני רובס. "פעם עשו מזה חגיגה", הוא מעיר. "היום כבר לא".
כשהוא זקוק לטכנאי, האם דני בא אליך?
"הוא לא צריך לבוא אלי. דני מצלצל אלי ואומר - 'תבוא, יש לי שיר'. אז אני נוסע ועובד. זה כמו להזמין טכנאי...מקררים".
אפשר לחיות מזה?
"כמה שאפשר. אני קם בארבע לפנות בוקר והולך לעבוד כמה שעות בחברת מזון. אחריהן אני פנוי למוזיקה. זה ממלא אותי פחות או יותר. קורה ששואלים אותי אם הייתי פעם זמר ואני עונה שאני עד היום זמר, כי זמר תמיד זמר. זה בנשמה, זמר ובנ'דם פשוט נשאר אדם פשוט ואין לי בעיה לנסוע באוטובוסים".
תצפה באירוויזיון במוצ"ש?
"איזו שאלה וכמו תמיד עם אותה התרגשות, מה גם שהפעם יש לנו זמרת מטרפת שניצלה מהנובה. זה טמטום איך שהעולם יורד עלינו. ככה זה כשהטמפרטורות עולות ונראה שזה משפיע על האנשים".