מעיין שהתרגלה למוסיקת הרקע: קול שירתו של בעלה מזה 22 שנים כשהוא מפזם ושורק שירי זיכרון קלאסיים, כמו "שיר הרעות", "באב אל ואד", "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ועוד, נדם והותיר מועקה באוויר.
הרקע לשתיקתו נוגע באירוע טרגי שרועי חווה בימים הקשים שלאחר ה-7.10. הגבר, העיתונאי שמדווח על חיילים ואזרחים שנהרגו במלחמה ועושה זאת לרוב מהחדר הסמוך שהיה פעם חדרה של אחת משלוש בנותיהם - באירוע הנוכחי, שהיא מבקשת לא לפרטו, משהו אחר קרה וליבו נשבר. "הרגשתי את רועי. הוא לא היה בטוב באותם ימים. המון כאב הצטבר בנפשו שעלתה על גדותיה מצער וכאב", היא אומרת.
בתום ארבעת ימי השקט, החליטה מעיין לכתוב את הפסקול השירי של בעלה המלווה אותה. בהמשך כשסיפרה על כך ליוליה, אחת הרקדניות בהרכב וכשזו אמרה לה: "יש פה סיפור מדהים למופע", באותו רגע נפל לה האסימון והשירים ששר רועי בעלה היו לנקודת מוצא למופע המחול "מבוסס על סיפור אמיתי".
רקדני המופע, שרים על הבמה בלייב שלושה שירי זיכרון על פי הסדר ההיסטורי: "הרעות", "מי שחלם לו" ו"החיטה צומחת שוב" ומסיימים אותו עם טרנסים. בנוסף, אורי אחד משני הרקדנים, מדבר על גבר שהולך וחוזר, טקסט שגם הוא לקוח בצורה זו או אחרת, מהסיפור הזוגי המשפחתי של היוצרת. "ההלוך ושוב מאוד עניין אותי. חשבתי על נשות המילואימניקים, שהגבר שלהן הולך לתקופות ממושכות למלחמה וחוזר שונה. במקרה שלנו, כשרועי חזר הביתה מעבודתו, לא היה לי פשוט. מאז ה-7 באוקטובר הוא עובד גם בשבתות ועבורי מדובר בשינוי גדול. אין ארוחות שבת או רגע משפחתי לנשום ביחד".
מעיין ליבמן שרון, 49, נולדה וגדלה בירושלים במשפחה חילונית. לימים כשאם המשפחה חזרה בתשובה, הם ניהלו בית דתי ליברלי, בעוד האב, שנפטר לאחרונה, היה חילוני, כך גם האח הבכור, חילוני. מעיין ואחותה נותרו דתיות כמו האם. "אמא דגלה בתרבות ולקחה אותנו הילדים למוזיאונים, מופעי מחול, קונצרטים", היא מספרת.
ההיכרות שלה עם רועי שרון החלה אי שם בתקופת שירותם הצבאי ב"היאחזות גבעות" בגוש עציון. "רועי נשלח להיאחזות כעונש, היה רס"פ ומפקד. נהיינו חברים בהמשך נפרדנו לשש שנים וחזרנו. השבוע רועי חוגג יום הולדת 50". מאז 2010 היא מעדיפה את אחורי הקלעים ככוריאוגרפית, גם בשל פציעות שחוותה. "זו היתה החלטה נכונה בשבילי כדי לראות את התמונה השלמה בעבודה עם רקדנים", היא מסבירה.
בתחילת הדרך היתה מעיין רקדנית פלמנקו. היא בעלת תואר מוסמך במחול והתמחות בכוריאוגרפיה מהאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, מורה מוסמכת ליוגה וג'נאנה ותואר ראשון בריפוי בעיסוק. יצירותיה הוצגו בפסטיבלים נחשבים, מוזיאונים וגלריות בארץ ובאירופה בהם "שבוע המחול הבינלאומי", פסטיבל ישראל, פסטיבל מנופים ורבים נוספים. "רועי מת על מסיבות וריקודים. ועבורי, הריקוד זה החיים שלי. וגם אם כל אחד מאיתנו אוהב לרקוד בצורה אחרת, הריקוד מהווה חיבור עמוק בינינו".
התרעות פיקוד העורף