"נבהלתי ובכיתי והייתי מיואשת. העולם נראה לי שחור באותו יום. אבל בתמיכת המשפחה התחלתי לראות את האור ויצאתי למאבק. כי כל יום הוא מאבק" משתפת ליגל.
ולא רק שליגל רביע ראתה את האור ובסופו של דבר החלימה. בימים אלה אף הוצגה עבודת הגמר שלה כבוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT - "לחיות לצידה - אובססיה שאוכלת במפנים" - סרטון אמנותי אישי על חייה לצד האנורקסיה. ועוד נחזור בהמשך לעבודת הגמר שנעשתה כולה בטכנולוגיית AI.
עד גיל 16 היתה ליגל רביע ילדה שמחה וחברותית מוקפת חברים וחברות, אבל אז החיים תפסו תפנית והיא החלה להשתנות. "זה לא שהחרימו אותי, הייתי בחבורה והיו לי חברות וחברים, אבל הרגשתי שאני לא אהובה מספיק ולא שייכת לעולם הזה ששואף לשלמות. לצערי המגפה (הפרעת האכילה) השתלטה עליי. בהפסקות ישבתי לבדי.
רק רציתי להסתתר והתחלתי לרדת במשקל. דימוי הגוף היה אז מרכז החיים שלי, אף כי מעולם לא הייתי מלאה או שמנה. אבל הייתי עסוקה בלהשוות את עצמי לאחרות, כי לא אהבתי את עצמי ואיך שאני נראית. העיסוק שלי היה נטו באוכל. צמצמתי מאוד את האכילה, זה שלט בי וירדתי במשקל בצורה דרסטית והגעתי למצב שעל סף אשפוז" היא אומרת.
החרדה שמא תאושפז גרמה לה להקפיד על הטיפול שהוריה מימנו. "לא רציתי להגיע לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה בשיבא. זה הפחיד אותי מאוד. ידעתי שההחלמה תלויה רק בי. בפגישות עם הדיאטנית והפסיכולוגית אמרתי 'גם אם תכיני לי תפריטים ותגידי לי מה כדאי ואפשר לאכול, שום דבר לא יעזור, אלא אם וכאשר אחליט שאני רוצה להעלות במשקל, עד אז זה יקרה'. נכון, אנשי המקצוע מסייעים ותומכים אבל גם היום אני מאמינה שזה היה תלוי בי ובכוחות הנפשיים שלי שבזכותם ובזכות הרצון הפנימי שלי יצאתי מזה".
מפתיע לגלות שבנעורותיה ובעיצומה של ההתמודדות עם הפרעת האכילה ששלטה בה, ליגל בת ה-16 ביחד עם אחותה הקטנה הקימו אתר תכשיטים SISTRAS. שתי האחיות יצרו את התכשיטים, ניהלו ושיווקו את התכשיטים ובנוסף ליגל הפעילה את עמוד האינסטגראם עם 12,000 עוקבים. מותג התכשיטים זכה להצלחה מעבר למצופה ופעל במשך כחמש שנים. "זה היה האירוע הטוב שנתן לי כח".
אבל בשלב מסויים, מספרת ליגל, היא הגיעה למסקנה שהיא לא נהנית יותר מיצירת התכשיטים שיצרה ומשיווקם, ובה בעת גילתה, רמז לבאות, שהיא נמשכת מאוד לעיצוב ולתקשורת החזותית של האתר.
אל שירותה הצבאי ליגל הגיעה, כדבריה, "מאוזנת" ושירתה כפקידה במשרד הביטחון בקריה. "התזונאית שלי חששה שאתגייס, בגלל הלחץ שקיים בצבא והעיסוק הגובר של חיילות במשקל שלהן בתקופת השירות. אבל לשמחתי סיימתי את השירות בצה"ל בהצלחה" היא אומרת.
מאז ומתמיד ליגל אהבה אמנות ועיצוב. ועם השחרור מהצבא היא יצאה לסבב ביקורים בתערוכות הגמר במחלקות לתקשורת חזותית בבתי הספר השונים, תוך שהיא מדמיינת את עצמה במעמד דומה ארבע שנים קדימה, כסטודנטית שמציגה בתערוכה. "ידעתי כבר אז שפרויקט הגמר שלי יעסוק במגפת הפרעות האכילה".
עתה, עם סיום לימודיה והצגת הסרטון שיצרה בתערוכת הבוגרים היא מרגישה כמי שסגרה מעגל. "המטרה העיקרית שלי ביצירת הסרטון היתה להעלות את המודעות למגפה, לנושא הפרעות אכילה. מעט מאוד מדברים על הנושא החשוב הזה. זוהי מחלת הנפש שגורמת להכי הרבה תמותה, יותר מדיכאון, והנתונים רק עולים ועולים" היא אומרת.
בתוכנית "טאבו" (כאן 11) בהנחיית חנוך דאום שעסקה בנושא הפרעות אכילה, ציין דאום כי על פי נתונים שבידו כל 52 דקות מת בעולם אדם מאנורקסיה.
"במחשבה על עבודת הגמר תהיתי מה הכיוון שארצה להראות בעבודתי, לבסוף הבנתי שאני רוצה להציג את האמת כמות שהיא. על הסבל והקושי והמאבק הנפשי שעוברת כל מי שחולה במחלה" אומרת רביע.
עבודת הגמר שהוצגה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT - "לחיות לצידה - אובססיה שאוכלת במפנים" - מתמצה לסרטון אמנותי אישי באורך 5:38 דקות, בו היא נותנת חיים חדשים לשלוש גיבורות: ברבי, סינדרלה ובובת מנקן, תוך שהיא מציבה מראה ביקורתית בפני אידיאל היופי שמכתיבה התרבות הפופולרית.
"בהתחלה התכוונתי להתמקד בבובה אחת, בברבי, למרות שלא זכור לי שהיו לי ברביות בילדות. אבל איכשהו ובאופן אוטומטי חשבתי על ברבי. הלא תמיד אומרים לך 'את יפה כמו ברבי'. אבל בזכות עזרתו והכוונתו של המנחה שלי בפרויקט, ג'וגול פרופ' שמעון זנדהאוז ("מורה לחיים"), הלכתי על נרטיב, על אידיאל היופי של אותן בובות, כשכל אחת מייצגת תקופה אחרת בחיים, ברבי של הילדות, סינדרלה שמחפשת את הנסיך בנעורים, ובובת מנקן מייצגת את הבגרות. באמצעותן ביקשתי להעביר את התסמינים של הפרעות האכילה".
כאמור, העבודה נעשתה באמצעות AI. "מדובר בתהליך ארוך ומאתגר שכולל עריכות ואנימציה שאני מייצרת עם צבעים ורקעים עם העולם הוורוד והסינתטי שרציתי להעביר, עם משמעות ברורה כפי שזה בא לידי ביטוי בסרטון וכפי שאני רואה את הדברים" היא חורצת.
בימים אלה עלה סרטון הגמר לאינסטגראם של ליגל, מתוך כוונה לאפשר ולהזמין כל מי שרוצה לדבר איתה על הנושא הכאוב. בנוסף, מקווה ליגל גם לצאת להרצאות בהן תקרין את הסרטון ותדבר על הנושא.
"זו לא עוד עבודת גמר. זו קריאת השכמה לחברה שלנו, גם להציץ אל מאחורי הזוהר של אידיאל היופי ולהבין את המחיר האמיתי שלו. לכן אני פה למען כל מי שרוצה לדבר ולשתף, שתדע שהיא לא לבד, שכולנו חלק מהעולם שנלחם במגפה הזאת.
אומרים לי שהעובדה שניצחתי את המחלה נותנת תקווה. אני לא מטפלת ולא אציג את עצמי ככזאת, אבל כמי שעברה את המחלה אני מבינה את מי שסובלת מהפרעת אכילה, וזה חשוב. אני ממשיכה ורוצה להתקדם ולהגיע גם לעולם עם הסרט הזה".
בימים אלה ליגל רביע עובדת במשרד פרסום גדול. אבל כשהיא נשאלת על החלום הגדול שלה היא עונה בלי היסוס: "החלום שלי הוא להקים משפחה עם ילדים משלי. אני בוגרת לגילי ומסתכלת על החיים בצורה אחרת ואחראית".
התרעות פיקוד העורף