גיבורת המחזה היא רוקסי הארט, אישה נשואה שרצחה את המאהב שלה. בכלא היא פוגשת את הסוהרת הראשית, מאמא מורטון רודפת הבצע שעוזרת למי שמשלמת לה כסף, וכן את שאר האסירות ביניהן ולמה קלי, זמרת מועדונים שנמצאה אשמה ברצח בעלה ואחותה, אותם תפסה יחד.
לאחר שרוקסי שוכרת את שירותיו של עו"ד החלקלק ורודף הבצע בילי פלין היא מקבלת את חמש עשרה דקות התהילה. רוקסי הופכת לדמות מפורסמת, לשיחת היום ולמושא קנאתה של ולמה קלי, שכן רגע לפני ולמה הייתה שיחת היום. מה יקרה לרוקסי? האם דקות התהילה יקנו לה שחרור מישיבה בכלא או שמא היא תאלץ לשלם על חטאיה? ספויילר: "תן לקהל הוקוס פוקוס - תטלטל אותם..".
גם אנאן לא ישבה בכלא על פשעה. עו"ד היוקרתי והחלקלק ששכרה הצליח לעורר הד תקשורתי וחבר המושבעים הוציא אותה חפה מפשע. המחזה נכתב כסאטירה על השחיתות השלטונית בשיקגו בשנות ה-20 ואת העניין הרב שקיבלה מערכת המשפט הפלילי. מחזה זה עובד למחזמר מצליח שעלה בברודוויי בשנת 1975 ולאחר מכן ב-1996 וזכה בשישה פרסי טוני.
את נעלי העקב של רוקסי הארט נועלת באלגנטיות השחקנית, הזמרת וזוכת המקום השלישי בריאליטי "רוקדים עם כוכבים", רוני דלומי. דלומי היא זמרת ובעלת ניסיון בימתי רב שנים שכן הופיעה עד לאחרונה בתאטרון הבימה במחזות זמר (ובקרוב תופיע בהצגה "היומן" בתאטרון חיפה). את כשרונה כרקדנית ניתן היה לראות בריאליטי רוקדים עם כוכבים ובמופע היא מוכיחה שיש לה את כל מרכיבי הסל: היא משדרת חביבות וכריזמה כמו דמותה של רוקסי, שרה נהדר, מפזזת על הבמה ומפגינה כישורי ריקוד מרהיבים.
אני מודה שהגעתי סקרנית מאוד להפקה החדשה לאור העובדה שצפיתי במחזמר בלונדון לפני מספר שנים. ההפקה הלונדונית (כמו תמיד) הייתה מושקעת מאוד מבחינת התפאורה, יכולות המשחק והווקאליות של השחקנים שבוצעו בתיאום מדויק עם ביצוע חי של תזמורת. קשה להתעלות על ההפקות המושקעות בלונדון, אבל הופתעתי לטובה.
הבימוי של גרויסמן מביא יצריות ואימפולסיביות ויזואלית יחד עם הומור וחוצפה ישראלית שהופכים את שיקגו בגרסה הזו להיות רלוונטית לרוח התקופה ולקהל היעד הישראלי. ופחות אהבתי את הבחירה להראות גבר מתחפש לעיתונאית, שאמנם זכתה לגלי צחוק מצד הצופים אך לטעמי היא מיותרת וממוסחרת. אבל בשורה התחתונה, הגרסה הישראלית מושקעת, מתוכננת, נועזת ונותנת שעתיים וחצי של אסקפיזם טהור שבועט ונותן בראש עם כל הג'אז הזה.
התרעות פיקוד העורף