"בנוסף היא נלחמה על מקומה של האשה באקדמיה", המשיכה. "כשהוצע לה תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה היא זעמה על הניסיון להכניסה בדלת האחורית ודרשה לקבל תואר על סמך הלימודים שלה. נושאים מאוד רלוונטיים לימינו. יחד עם זאת היו לה חיי חברה עשירים מאוד וססגוניים".
פקפוקים רבים ליוו את הסופרת המהוללת ורבת ההשפעה באשר לעתידה ולהשפעתה על מצבן של נשים. למשל, האם בעוד מאה שנים מישהו יזכור את שמה? האם יכירו ביצירות שלה או שהן יישכחו? ובכלל, היא שואלת במחזה, מדוע שמישהו יתאמץ לזכור כתבים של אשה? ועוד הצרה על כך שנוכח ההיסטוריה העגומה של נשים מודרות, לא ייתכן שאישה תנהל תיאטרון.
"תסכימי איתי שזו לא עבודה בשביל אשה. נכון?" היא מתריסה. עירית פרנק מצידה ודאי מצטערת על כך שווירג'יניה וולף לא כאן כדי לראות שבזמן הזה וגם בישראל, נשים מנהלות תיאטראות ומוסדות תרבות נוספים ואחרים. זה גם הזמן לגלות, שאחת ממנהלות התיאטרון בארץ היא מי שאני משוחחת איתה לכתבה זו: עירית פרנק מנהלת תיאטרון "הסימטה".
עירית פרנק 66 מנהלת את תיאטרון "הסימטה" מזה 28 שנים עם הפסקה של כשלוש שנים כמנהלת האוניברסיטה העממית. "לאחר שעיריית תל אביב לקחה את המבנה של האוניברסיטה לשימוש אחר, פרשתי וחזרתי ב-2010 ל'סימטה' שהוא הבית שלי". היא החלה את דרכה כשחקנית.
פרנק נולדה בחולון. בילדותה הייתה ילדה חולה מאוד וגם דיסלקטית. לאורך השנים למדה תואר אחר תואר כדי לכפר על העובדה שהיא 'לא עצלנית ולא מטומטמת' כפי שנטו באותם ימים להתייחס לילדים דיסלקטיים. הופעת הבכורה שלה על הבמה הייתה בגיל שש "עליתי על הבמה להגיש פרחים בחוג בו הייתה אחותי, ואמרתי משפט שגרם לי מאז להבין שזה זה. הצטרפתי לחוג הדרמטי ובעצם כל מה שעשיתי היה ללכת לשומר הצעיר בחולון ותיאטרון. התיאטרון היה ונשאר התנ"ך שלי".
ביום שישי ה-6.10.2023 פחות מיממה לפני שהחיים התהפכו עליה ועלינו היא התחתנה בפעם השלישית, בחתונה שהתקיימה על חוף הים של תל אביב. "כולם היו שיכורים מאושר". בדיעבד כולם ציינו בעצב ש'זו הייתה המסיבה האחרונה'. בבוקר ה-7 באוקטובר הייתי בהיי כשהתעוררתי לקול האזעקה.
בסוף שנת 2026 היא מתעתדת לפרוש לפנסיה, זה יקרה חודשים אחדים לאחר שיסתיימו השיפוצים בתיאטרון הסימטה והתיאטרון יעזוב את המשכן הזמני במתנ"ס גורן גולדשטיין בעיר ויחזור למעונו המשופץ ביפו, "זה התיאטרון הכי יפה בעיר".
התרעות פיקוד העורף