לראשונה בתולדותיו, פסטיבל העוד הבינלאומי ה-26, המתקיים בימים אלה (ועד ה-13.11) בירושלים, מארח יצירת מחול. מדובר ביצירתה החדשה של הכוריאוגרפית והרקדנית אורלי פורטל "אל-אטלאל | الأطلال | Al-Atlal" (עברית: החורבות) המבוססת על פסקול השיר "אל-אטלאל" של אגדת הזמר הערבית אום כולתום.
המחול נוצר לפסקול השיר, ובנוסף לו יצרה פורטל ביחד עם אורי אלבוחר מוסיקה מקורית שעוטפת את הפסקול המקורי. יצירת המחול מביאה אל הבמה בגוף אחד בערבית ובעברית את זעקתם של שני העמים לשינוי, את קריאתם לשים סוף למלחמה ולכאב. "לקחנו את ההרמוניות מהשיר 'אל-אטלאל' ומשם יצרנו חדש ויותר מזה", אומרת אורלי פורטל.
המופע יעלה מחר, יום שלישי 11.11 | 21:00 | בתיאטרון ירושלים, במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי ירושלים, בהפקת בית הקונפדרציה ובניהולו האמנותי של אפי בניה. "אפשר להגיד שזה מופע היסטורי. חיכיתי לתנועה הזאת ארבע שנים. הרגשתי תמיד שהיצירות שלי יכולות להיות חלק מפסטיבל המוזיקה המדהים הזה, אני מתרגמת ומלחינה הרבה יצירות מוזיקליות קלאסיות ערביות, והמחקר שלי את המוזיקה הערבית הקלאסית הוא עמוק ואמיתי. זה משהו שנמצא ב-DNA שלי. והנה זה קורה. אנחנו נפגשים על הבמה".
המוזיקה המקורית מבוססת על ההרמוניה של השיר, אבל המילים בקטע הזה מבוצעות כספוקן-וורד. הרקדנים רוקדים בחלק הראשון של היצירה ומדברים בספוקן-וורד את התרגום של השיר לעברית. יצרתי על זה מבנה תנועתי שמבוסס על עבודה קולית ומחולית. אני שרה בערבית את השיר המקורי 'אל-אטלאל' במקביל אליהם ואיתם". יחד עם אורלי פורטל על הבמה הרקדנים ארתור אסטמן, מיה תמיר, ללאל פיליורה, נעה גרוניך ודניאל קוסטה. שותפים ליצירה גם אורי אלבוחר, לטיף ברטוב ועוד. "בלעדיהם היצירה לא הייתה שלמה", מפרגנת פורטל.
העבודה על "אל-אטלאל" החלה שבוע לפני ה-7 באוקטובר "נכנסנו לעבודה אינטנסיבית בסטודיו ששכרנו, עבדנו יום-יום ואז קרה הנורא מכל, עצרנו הכל. החוויה הייתה של שוק. כל התשוקה, ההשראה והביטחון לגעת בשיר הקדוש של אום כולתום - אולי השיר הכי גבוה שלה גם מבחינה טקסטואלית ומוזיקלית וגם השפה - ערבית ספרותית גבוהה - כל הביטחון לגעת בשיר הזה, התערער.
בגלל שזה בשפה הערבית, וגם כי זה לא הזמן עכשיו לעשות אהבה עם התרבות הערבית. אף שהאהבה שלי לתרבות הערבית היא אמיתית והההפרדה בין מה שקרה לנו לבין התרבות והאהבה והשפה הייתה הכרחית. חזרנו לסטודיו אחרי שבוע וחצי עם השאלה האם אפשר לעבוד על זה.
האמת היא שזה היה מקום לפורקן, לריפוי, לסוג של פיוס והשלמה עם הכאב ועם האפשרות לרפא וליצור מתוך המקום הכי נמוך וכואב, ומתוך הקונפליקט הכי גדול שחוויתי אי פעם בחיי, ולמצוא את החיבורים ואת השלום. זו הסיבה שתרגמתי את השיר לעברית, והבאתי את שתי השפות לבמה. רקדתי עם שתי השפות ביחד, זה הריפוי הגדול".
על האהבה שלנו לארץ וגם על הקשר של העם הפלסטיני לארץ והיחסים עם האדמה הזאת. אני נוגעת בקונפליקט דרך החיכוך בכל החומרים האלה. לאו דווקא בהבעת דעה או בחירת צד אלא בקבלת כל הצדדים.
באופן פרדוקסלי הצלילה לתוך הכאב מאפשרת איזושהי אקסטזה על הבמה. יש בשיר קטעים עם התעלות. נאמר במילות השיר: 'האם ראיתם אהבה כזאת שיכורה?' כאן הרקדנים לא מפסיקים לפרפר על הבמה ולהשתכר מהמוזיקה, מהשיר ומהתנועה. יש פה גם תקווה וגם שמחה".
בבגרותי כרקדנית ובעיקר כיוצרת וכחוקרת התרבות, נסעתי למרוקו לחקור את השבטים המרוקאים בצפון אפריקה. מסע של יותר מעשרים שנים, שכלל מסעות למרוקו, כדי לחקור ולנסות להפנים את האיכויות האלה בגוף, בשירה ובנגינה. ככוריאוגרפית לא יכולתי להפריד את עצמי מתוך התרבויות האלה. כך נוצרה השפה המחולית שלי, כשאום כולתום היא השראה מאוד גדולה במוזיקה, ובמחול פינה באוש היא ההשראה הגדולה שלי. אני מוצאת את הזהות שלי בין שתיהן".
התרעות פיקוד העורף