בגרסה הנוכחית, אלי גורנשטיין בתפקיד רודולפו מצליח ליצור דמות מורכבת במיוחד. אדי הוא אדם קנאי, כוחני, לוחמני. לעומתו השחקן אלי גורנשטיין מדגיש את הממד השקט והאנושי. הרבה מהעוצמה שלו נובעת מהאיפוק שהוא מפגין. הוא לא זקוק להתפרצויות כדי להבהיר את סערת הנפש של הדמות שאותה הוא מגלם. תנועה אחת קטנה של כתף, השהיית מבט, שינוי מזערי בטון הדיבור - מספיקים כדי לחשוף את הקרע הפנימי שרודולפו מנסה להסתיר מהסובבים אותו, ובעיקר מעצמו.
יש לשבח במיוחד את האופן שבו גורנשטיין מציג את הדיסוננס הפנימי של הדמות. מצד אחד אדי מתעקש לשמור על כבודו, על ביתו ועל החוקים הלא כתובים של הקהילה שבה הוא חי. מצד שני, הוא מודע - אולי חלקית, ואולי רק בתת מודע - לכך שהמניעים שלו אינם טהורים. גורנשטיין, גם כשהוא טועה, זוכה להזדהות מצד הקהל.
נתן דטנר בתפקיד אלפיירי, עורך דין שמשמש מספר, מתווך ופרשן של העלילה. דטנר נוכח על הבמה לא פחות מהדמויות המרכזיות, גם אם הוא מופיע לעיתים בצד, כמי שמביט מבחוץ. דטנר מביא איתו ניסיון, יציבות ואמינות - בדיוק מה שהתפקיד דורש. הוא מגלם את אלפיירי, אדם שמבין את גודל הטרגדיה לפני כולם, אולי מוקדם מדי, אבל גם יודע שאין לו יכולת אמיתית לשנות את מה שיקרה.
דטנר עושה שימוש מדויק בקולו, שמצליח להיות גם סמכותי וגם אמפתי, גם מתבונן מבחוץ וגם מעורב רגשית. הוא מצליח לשמור על איזון עדין בין ריחוק מקצועי לבין חמלה אנושית, והאיזון מעניק לתפקידו עומק רב.
הכימיה בין השניים היא אחד מעמודי התווך של ההפקה. גורנשטיין ודטנר בונים ביניהם דיאלוג שמתנהל לעיתים במילים ולעיתים במחוות, לעיתים בעימותים ישירים ולעיתים ברמזים. השיחות ביניהם, במיוחד ברגעי המשבר של אדי, מקבלות עומק נוסף בזכות האמון המוחלט בין השחקנים. כל אחד מהם יודע בדיוק היכן השני נמצא רגשית, ומגיב בהתאם.
ביאטריס, אשתו של אדי, משוחקת ברגישות שמעניקה למשפחה כולה שורש של חום ויציבות, מה שהופך את המשבר במשפחה לכואב יותר. גם בני הדודים האיטלקיים מגלמים את תפקידם בצורה אנושית, לא סטריאוטיפית, מה שמאפשר לקונפליקט המרכזי לחוש אמיתי ולא מלאכותי.
הבימוי של נתן דטנר עשוי היטב. המעברים בין סצנות חלקים, המרחב ברור, התנועה על הבמה מדויקת ולא מכנית, והקצב נשמר כך שהדרמה הולכת ומתהדקת בדיוק במקום. התאורה והעיצוב משלימים את התמונה ומשמשים רקע שאינו משתלט על העלילה אלא תומך בה.
"מראה מעל הגשר" בתיאטרון העברי, בהפקה הנוכחית, היא הצגה שמצליחה להחזיק את הקהל דרוך לאורך כל ההצגה, גם עבור מי שמכיר את המחזה. הכוח אינו טמון במניפולציות דרמטיות, אלא באנושיות פשוטה. אלי גורנשטיין ונתן דטנר עומדים במרכז ומובילים את היצירה לביצוע שהוא גם נאמן למקור, גם דרמטי, גם מדויק, ובעיקר עמוק ובלתי נשכח.
התרעות פיקוד העורף