"הדבר הראשון שעשיתי מתחילת הקריירה שלי בארץ היה צילום עיתונות. במה שנוגע לצילומים מן האוויר, צילום תת-מימי וצילומי סקי - זה משהו שקיים בי מילדות. פעמים רבות חלמתי שאני רוצה לעוף, ולצלול זה כמו לעוף. אני חייב להודות שאני כבר לא חולם על כך. כנראה, 'עפתי' מספיק".
"דרך הצילומים שלי עשיתי מעין דוקומנטציה של מה שקרה כאן בעבר", ציין. כצלם, הוא לא דבק במיוחד בכוח המשיכה של כדור הארץ. "כל החיים אהבתי להיות בתנועה ולצלם טבע. לאחר הכשרה חקלאית ממושכת בסקנדינביה, עליתי ארצה ב-46' באוניית-משא במטרה ברורה להיות כאן חקלאי, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני צלם טוב יותר מאשר חקלאי".
בראון מזוהה עם נופי הארץ ועם זאת שמורה בלבו פינה חמה למקום הולדתו בגרמניה. לדבריו, לא הגיע באקראי לצילום. "אמא שלי צילמה צילומים פנטסטיים במצלמת 'בוקס' שהייתה לה ובגיל שמונה התחלתי להשתעשע איתה".
"הגעתי לירושלים ונשארתי בה כל החיים" המשיך. עבודתו הראשונה בארץ הייתה אצל צלם ערבי, לבנוני נוצרי, ליד שער יפו. לאחר-מכן עבר לעבוד במעבדת צילום במרתף במרכז ירושלים, שעד מהרה רכש אותה ובלי משים שימשה לו כמקפצה אל הקריירה שלו. "ב-22 בפברואר 48' שמעתי פתאום רעש חזק ולא ידעתי מה זה. לקחתי את המצלמה - צלם תמיד נשאר צלם - ורצתי עם ההמון אל ההרס שהשאיר אחריו פיצוץ נוראי. משם התפרסמו צילומי העיתונות הראשונים שלי".
במלחמת העצמאות היה לו הכבוד המפוקפק להיות ממפעילי ה"דווידקה" בירושלים. "בקושי סחבנו אותה עד הר ציון למעלה וכמה רעש שעשינו עם הכלי הזה, ה'דווידקה' בעצם הייתה בלוף גדול ולא הביאה שום תועלת" הוא משחזר.
להרפתקת הצילומים ה"רטובים" שלו נקלע בראון לראשונה ב-52', כשירד לאילת כדי להנציח צרפתים שהסריטו סרט תת-מימי. הם שכנעו אותו לצלול והוא נדבק ב"חיידק". בראון הרכיב "טאייר" פנימי של גלגל מכונית ושמעו יצא למרחוק כצלם תת-מימי.
"תמיד צילמתי בסבלנות, אבל על-מנת לצלם מתחת למים, צריך סבלנות מיוחדת כדי שהיצורים שם יסתדרו 'בול' מול המצלמה", העיד. צילומים אוויריים היוו לו משקל-נגד לעבודתו מתחת למים. לפי הזמנת הפונים אליו, היה נוהג לשכור מטוס "פייפר" קל נטול דלתות. "בדרך כלל היו מצמידים אליי מישהו ממערכת הביטחון, שישגיח עלי שלא אצלם משהו אסור".
בראון היה מוכר כתולעת ספרים, בעיקר באנגלית, "בגלל שכמו 'יקים' רבים, לא היה לי זמן ללמוד עברית כמו שצריך" סיפר. בתקופה שבה נערך הריאיון (85' - יב"א) הוא הרבה לשחות ולא ויתר על חופשת הסקי השנתית בשווייץ. מהפכת הצילום הדיגיטלי כמו פסחה עליו לאחר שנראה שלא היה לו פשוט להתקדם עם הזמן. כשהערתי לבראון עטור הפרסים, שבצילומיו מהעבר יש לא מעט תמימות מזוככת, השיב בחיוך: "אני לא איש של געגועים בעוד שאני מאלה שהולכים קדימה".
התרעות פיקוד העורף