"הרטיטי את ליבי": טור ביקורת התיאטרון של משה נסטלבאום

הצגה חדה, כואבת ומטלטלת: תלמידי בית הספר למשחק "הדרך" נוגעים בעומק האנושי של חנוך לוין, עם הומור שחור, תשוקה, קנאה וטקסט שמסרב להקל - ומחזיר לתיאטרון את כוחו האמיתי

משה נסטלבאום צילום: פרטי
"הרטיטי את ליבי"
"הרטיטי את ליבי" | צילום: נעה פרץ

לוין אינו כותב סיפורים קלים לצפייה. הוא חותר למקומות כואבים בנפש האדם, ומציג את הלבטים והסבל במציאות היומיומית בצורה ישירה ולעיתים פרובוקטיבית. ההצגה מביאה את סיפורו של שופט, שמתאהב בזמרת שיש לה מחזרים רבים, והוא נשבע בקסמה, עד שנחשפת אמת לא פשוטה.

ההצגה מביאה לידי ביטוי, באמצעות דיאלוגים חריפים, סצנות מלאות במתח, בשפה עשירה ומדויקת, שמאתגרת את הצופים לחוש כמו בהצגותיו הידועות האחרות. נוצר שילוב בין הומור שחור לבין כאב אמיתי, שמאפשר חוויה עמוקה ומורכבת שמחזיקה את הצופה במתח מתמיד. בית הספר למשחק "הדרך", הפך לאחד מבתי הספר הטובים למשחק, והצליח להעלות את הטקסט של לוין באופן מרשים במיוחד. התלמידים מציגים שילוב נדיר של משחק עם הבנה מעמיקה של תכניו הפילוסופיים והחברתיים של לוין.

על הבמה ניכרת עבודה קפדנית עם דיאלוגים, הבעות ותנועות גוף, שמעצימות את האותנטיות של הדמויות. יש תחושה שהשחקנים לא רק מגלמים את הדמויות, אלא חווים אותן, ובכך מצליחים להעביר את התחושות שההצגה מבקשת להעביר.

מה שמייחד את חנוך לוין, שניתן לראות בהצגה, הוא היכולת לגעת בנושאים אוניברסליים דרך נקודת מבט אישית ומקומית. הסבל האנושי, האהבה, הקנאה, הכעס והתקווה, כל אלו מוצגים בצורה ישירה ומורכבת, בלי קיצורי דרך או מניפולציות רגשיות. בית הספר למשחק "הדרך" מצליח לא רק להציג את הטקסט, אלא להעניק לו נשמה, להחיות את המתח והרגשות בצורה שמחזירה את חוויית הצפייה למרכז הבמה.

"הרטיטי את ליבי" היא יותר מהצגה, זו חוויה שבה שילוב הכתיבה המיוחדת של חנוך לוין, עם הכישרון והתרגול המדויק של תלמידי בית הספר למשחק "הדרך", יוצרים הצגה שלא משאירה את הצופים אדישים. זוהי הזדמנות לפגוש את כוחו של התיאטרון, כשהוא פוגש יצירה אמיצה שנכתבה בכישרון רב.

תגיות:
הצגה
/
ביקורת תיאטרון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף