אבל האם בכלל מחזמר מברודווי, אירוע בומבסטי וגדול מהחיים מטבעו, יכול ללכוד את הקסם של סיפור קטן על תזמורת מצרית ולילה אחד בעיירה דרומית שכוחת אל? במילה אחת - כן, בשתי מילים - כן אבל.
אבל עם כל הכבוד לקאסט, זהו קודם כל ולפני הכל פשוט סיפור יפהפה, וזוהי חוויה מיוחדת לראות את הסיפור קם לחיים על הבמה. חייב להגיד שאני מאוד מתקשה, וזה במובן חיובי, להבין מה מצאו האמריקאים ביצירה הזו שהיא כל כך ישראלית ושורשית. בין אם בעיסוק שלה בפריפריה ויחסי יהודים-ערבים או פשוט המשחק המרתק של השפות שמתבצע לאורך כל המחזה. החל מהאירוע המחולל (שבו התזמורת מגיעה ל"בית התקווה" במקום לפתח תקווה) וכלה במעברים החדים בין עברית, אנגלית וערבית, אשר מתאחדות לשפה אחת מאחדת.
אבל אם המחזה סך הכל שומר על רמה גבוהה, ה"זמר" הוא כבר בעייתי יותר. זה מתחיל בכך שרוב השירים, מה לעשות, לא משהו. לא זכירים או קליטים במיוחד ובעיקר במספר מקרים לא מתחברים אורגנית לסצנה (האם באמת היה צורך בשיר על פתח תקווה?) או יותר גרוע, מנסים "להגדיל" את הסצנה בכוח.
התרעות פיקוד העורף