תשעה אמנים, כולם נשים מלבד אחד, נבחרו להשתתף בתוכנית הרזידנסי של המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה לתקופה של חמישה חודשים, מתוכם שלושה חודשים הם חיו ויצרו יחד. בשבוע שעבר הם ארזו את חפציהם ושבו כל אחד לביתו, וכעת התערוכה שיצרו, "אין בינינו חלל", מוצגת בגלריה לאמנות בגבעת חביבה (פתיחה חגיגית תיערך ביום שישי הקרוב).
תשעת האמנים הגיעו ממקומות שונים בארץ: תל אביב, דליית אל-כרמל, חיפה, ירושלים, עראבה, נוף הגליל ורעננה. הם שהו יחד במרחב אחד 24/7, ולאורך כל התקופה לוו בידי ראש התוכנית, מלווה אמנותי, מנחה חברתי וצוות מנטורים שהורכב מאמנים בולטים. הם גם יצאו לסיורי השראה ושיח במוסדות אמנות, נחשפו ליוזמות אמנותיות עכשוויות והובילו שלושה אירועי אמנות.
דומים ושונים
חפץ, המבוגר שבחבורה, בן 36, מכונה בפי המשתתפים "אבא של התוכנית". הוא מתחקה ביצירתו אחר סיפור משפחתו שהגיעה מאלג'יר. "הגעתי לפה כחלק מבנייה של התהליך האישי שלי", הוא מעיד. "שמעתי על התוכנית הזו, שיש בה המון מנטורינג, המון תמיכה, וכמובן גם מימון. זה משמעותי".
בדארנה עסקה בפרויקט שלה בזיכרונות הקשורים לביתה. היא בחרה ארבעה חפצים שכל אחד מהם נושא סיפור אישי: מערוך, כף תנור, מכתש ועלי וארנק כחול. "לקחתי את המערוך והתחלתי להיזכר ברגעים האלה שכולנו יחד - אני, אחותי ואמא שלי", היא מסבירה. "כשמדברים וצוחקים יחד, וגם בוכים יחד. נזכרתי במילים שאמא הייתה אומרת לנו, כמו 'תלחצי טוב על הבצק', והתחלתי לגלף אותן על המערוכים. כל זמן שאני מגלפת אני זוכרת את אמא שלי, את העולם הפנימי שלה".
לא על הקונפליקט
הקונפליקט היהודי-ערבי, לידרור מבהירה, אינו העניין שלשמו התכנסו כאן. "זה גם הכוח של התוכנית, לדעתי, שהיא יושבת על הקרקע של האמנות", היא מסבירה. "אלה אמנים בתחילת דרכם, שמבחינתם לא נפגשו פה כדי לדבר על הקונפליקט. הם נפגשו כדי לעשות אמנות, והם מאמינים בנושאים האלה, ובחברה המשותפת".
את עבודתה במרחב המשותף בתוכנית היא בחרה לעשות באמצעות סרט טבע החוקר ומבקר את המונח "דו-קיום", כשהיא מקריינת אותו בשפה האנגלית.
לעבד אלרזאק היה בילדותה עיכוב התפתחותי בנושא השפה כי בבית היא שמעה שלוש שפות - ערבית, עברית ואנגלית - והיא החלה לדבר רק בגיל 5: "בראייה לאחור, בדור שלי זה היה מוזר, כאילו מין בגידה, שאני לא שולטת בשפה הערבית. כי אם את כל הזמן מערבבת שפות, אז יותר מדי אימצת את התרבות המערבית. זה השפיע עליי מבחינה חברתית וגם פוליטית".
על ההגעה לתוכנית ולחיי הקומונה שהיא מחייבת, היא אומרת, "זה לא זר לי, להיות עם אנשים שאני לא מכירה. הייתי צריכה ליצור התמקדות והסתכלות מסוימת. השבועיים הראשונים היו מין תקופת איזון - זה לא מבין את זה, וכל מיני סוגים של הלם תרבות. נראה לי שאני הייתי סבבה רוב הזמן. היה לי כיף לגלות שאני מכירה שתיים מהבנות שנמצאות איתי בתוכנית, ואמרתי לעצמי, לפחות אלו בנות שאני יכולה סתם לפרוק איתן. הפואנטה של התוכנית היא שאנחנו נמצאים בתוך סיטואציה שכל הקטע שלה זה להתערבב ולהבין אחד את השני. סיטואציה שהיא גם אינטימית בתוך החלל האישי, ולא רק הקבוצתי. לחלק זה הסתדר ולחלק לא".
התרעות פיקוד העורף