הניתוח של כץ מתחיל בביקורת על העידן הפוסט-מודרני. "אנחנו רגילים לצרוח את 'האמת שלי'", הוא מסביר, "אבל הרמב"ם, הרציונליסט הגדול, מלמד אותנו ענווה אינטלקטואלית. הכלל שלו, 'קבל האמת ממי שאמרה', הוא התרופה הכי דחופה לשיח הישראלי. זה לא משנה אם הדובר הוא יריב פוליטי – תקשיבו לתוכן, לא לשיוך המגזרי. היום, אם מישהו מהמחנה השני אומר דבר נכון, מיד פוסלים אותו. זה ליקוי מאורות מחשבתי".
אחד המושגים המרכזיים שספרו של כץ תוקף הוא ה"אוטנטיות" של הכעס הישראלי. "בישראל, לצעוק זה אומר ש'אכפת לך'", הוא מחייך. "הרמב"ם שובר את המיתוס הזה. הוא משווה את הכעס לעבודה זרה. למה? כי ברגע שאתה כועס, אתה מאבד שליטה. אתה כבר לא מנהל את האירוע, אלא היצרים שלך מנהלים אותך. בספר אני מציע תרגילים מעשיים להשהיית תגובה. שתיקה בזמן כעס היא לא חולשה – היא כוח העל של האדם המודרני".
בספרו, פורט כץ כלים פרקטיים ליישום מיידי, מה שכינה "המדריך לניהול ויכוחים":
* דיאטת מילים: "הרמב"ם מלמד ש'לעולם ירבה אדם בשתיקה'. ברשתות החברתיות אנחנו בטוחים שאם לא הגבנו לכל פוסט, אנחנו לא קיימים. הפרוטוקול של הרמב"ם מציע קמצנות במילים. המילים שלך שוות יותר כשאתה משתמש בהן במינון נמוך".
* הפרדת המעשה מהאדם: היכולת להתווכח על דעה בלי להפוך את היריב לאויב.
* איזון נפשי: הרמב"ם לא ביקש שנהיה נזירים, אלא אנשים עובדים, לוחמים ומעורבים – אך מתוך מרכז פנימי יציב.
"המטרה שלי הייתה לקחת את החוכמה הזו ולהנגיש אותה בשפה מערבית, חדה ומשפטית", מסכם כץ. "ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר זקוקה ליציבות הזו. אנחנו לא צריכים עוד פוליטיקאים שיבטיחו הבטחות, אנחנו צריכים את 'ספר ההוראות' של הרמב"ם כדי ללמוד איך לחיות כאן יחד בלי להישרף מבפנים".
התרעות פיקוד העורף