בתערוכה מוצגים גופי עבודה מגוונים: דיוקנאות מצוירים, צילומים מן המרחב הציבורי ומוזיקה, היוצרים יחד חוויה כוללת המאפשרת הצצה אל קולו הפנימי של פוליקר. בדומה ליצירתו המוזיקלית, גם כאן עוסק האמן באזורי סף: בין עבר להווה, בין מודע ללא-מודע, בין חומר לרוח.
הפנים המופיעות בעבודותיו אינן דיוקן של אדם מסוים, אלא דימויים העולים מן התודעה: פנים נטולי שם וזהות ביוגרפית, אך בעלי נוכחות חזקה, שקטה וחידתית לעיתים. מבטם מהדהד זיכרון, דמיון ורגש, ונע על הקו הדק שבין הופעה להיעלמות.
התרעות פיקוד העורף