שבעה אמנים ואמניות מציגים בתערוכה החדשה עבודות השואבות השראה מתבניות מוכרות בחיינו כמו אלבומי משפחה, מסמכים בירוקרטיים, טקסים דתיים וטרנדים דיגיטליים. מרבית מהיצירות מנהלות דיאלוג עם זיכרונות מן העבר, האישי והקולקטיבי, ומעבדות אותם לכדי שפה חזותית עכשווית.
תמה זו מתנקזת אל שם התערוכה, "לורם איפסום", היוצאת למסע בעקבות אחד הטקסטים המוכרים ביותר בעולם העיצוב שהפך לסמל של חוסר משמעות. מקורו של הטקסט בחיבור פילוסופי עתיק של המדינאי הרומאי קיקרו משנת 45 לפנה"ס שעסק בחיפוש אחר שלווה ומשמעות, אך עם השנים, כשהלטינית נשכחה, עבר הטקסט תהליך של ריקון; הוא נחתך ושובש לכדי טקסט ממלא מקום המשמש לבחינת נראות ויזואלית בלבד.
התערוכה מבקשת לבחון בדיוק את רגע השיבוש הזה, את המעבר מצוואה פילוסופית נוקבת למעטפת צורנית, ואת האופן שבו תוכן וצורה מתפרקים ונטענים מחדש. מתוך כך, התערוכה שוהה במבנים המוכרים של חיי היומיום במטרה להתבונן בזהות האנושית כתהליך חי ודינמי של פירוק ובנייה מתמשך.
התרעות פיקוד העורף