"הארוחה היא לכבוד יום ההולדת של השפית. היא ארגנה הכל. בישלה ועשתה חזרות ועתה היא יוצאת לקהל עם סט חוקים שאם 'האורחים' יקיימו אותם, הם יהפכו להיות חברים שלה, ועינן, שאין לה חברים, לא תהיה עוד לבד בעולם. העניין החשוב הוא שהאורחים נדרשים לנהוג לפי החוקים שהשפית יצרה במוחה כשלפני כל אחד מהם מונח דף ועליו כתובים חוקי הארוחה", היא מסבירה. רק כך עינן מאמינה שהם יהנו.
הארוחה המוגשת בסטנדרד של "מנות ילדים" כוללת מנה ראשונה ומנה עיקרית שהכינה עינן, בעוד שהקינוח קנוי. "האוכל טעים אבל פשוט". את הכניסה לתפקידה כעינן השפית, קגן מתחילה בבוקר ההצגה או בערב שקודם לה, כשהיא טורחת במטבח דירתה ומכינה בעצמה את האוכל האמיתי והטרי. "מה שמכניס אותי להתרגשות שלפני ההצגה", היא אומרת.
המופע מתחיל עם שוט פתיחה לאורחים (הקהל). "ולרגע הכל נראה זוהר ומוקפד ומבטיח שהדברים יתנהלו מצויין ויש גם שיר פתיחה, והקהל כאילו אומר לעצמו 'לא סתם היא פריק קונטרול'.
אבל אז הענייניים מתחילים להשתבש והיא מאבדת את הפאסון. כי כשהקהל מפר את החוקים, הארוחה משנה מסלול והקהל נענש. גם שגיר, הסו שף, שלמרות שהוא משתדל ומנסה לעשות עבודה טובה הדברים משתבשים לו, כמו שאומרים 'אדם מתכנן ואלוהים צוחק'. והקהל נכנס איתי לעולמות האובססיה", היא מספרת.
ההצגה שנמשכת שעה ושלוש דקות ("בתנאי שהקהל יעמוד בחוקים") זו למעשה הצגה על שליטה ואובססיה ששואבת את רעיונה מעולמה האישי של עינב קגן, 27, כמתמודדת עם OCD.
ביום הולדתה השביעי הוריה של עינב קגן עלו לארץ "מתנה שנויה במחלוקת". למעשה משפחת קגן שבה לישראל לאחר שהות בארה"ב בעקבות רילוקשיין של האב בתחום ההיי טק, כשבתקופה הזאת האם עשתה דוקטורט בפסיכולוגיה.
"ההורים שלי לא הזניחו אותי, להפך הם עשו עבודה טובה והלהיבו אותנו עם החזרה לארץ. אבל זה לא מה שקרה. הייתי ילדה מאוד בודדה בהפסקות בבתי הספר בהם למדתי. מאוד רציתי שיקבלו ושיאהבו אותי ובעצם פיתחתי בתוכי את ה-OCD. לא הבנתי למה אין לי חברים. בניגוד לחברויות שהיו לי בארה"ב שם למדתי בבית ספר יהודי פרטי, וכשהגעתי לגבעתיים, זה לא היה כך. בהפסקות בבית הספר הייתי מסתובבת לבד וממציאה לעצמי עולמות עם חוקים שאני קובעת שאם אעשה הכל נכון לא יפגעו בי. והתפתחה בי האובססיה הזו.
עם השנים הבנתי שלא רק ילדים בונים לעצמם חוקים פנימיים, גם מבוגרים וגם אני. קוראים לזה OCD. בשבילי זו היתה דרך להרגיש שייכת ובשליטה. ויחד עם זאת, מנגנון ההתמודדות שלי היה הומור. חשבתי שאם אצחיק את כולם הם ירצו להיות חברים שלי, אני גם אארח אותם ואארגן ארוחות יום הולדת כשאני אומרת לכולם שאדאג לכל, לאוכל, לאלכוהול והם רק צריכים להגיע בזמן.
חשבתי לעצמי, למה שהם לא יבואו בזמן, אם אני נותנת להם משהו ששווה להם? העניין שבהתעקשות האובססיבית שלי על הדברים - מצאתי את עצמי נכנסת ללופ ולא מרפה, ובכך מפספסת את המטרה".
זה ההווה שלה, וממנו היא שואפת להמריא בעתיד לתיאטרון רפרטואי גדול, לטלוויזיה לקולנוע ומאמינה שזה יקרה. והנה זה כבר קורה. היא לוהקה לתפקיד אורח באחד מפרקי העונה השישית של "קופה הראשית" שתצטלם בקרוב לכאן 11.
את תחילת דרכה הדרמטית עשתה בגיל 18 כשהעלתה את ההצגה "שעת מנוחה" במסגרת סדנת החיילים בסמינר הקיבוצים שם ניצנץ לראשונה הרעיון לארוחה. "במהלך הסדנה התבקשנו ליצור תרגיל המערב אוכל, ושאני אהיה הקינוח".
בצבא שירתה ביחידת ההסרטה בחיל האוויר, ועם השחרור ובגלל מגבלות הקורונה, שעצרו את הלימודים, מיקדה את כוח היצירה שלה ברשתות החברתיות ובין היתר יצרה את סדרת הרשת "חאפלה של הלב" - ריאליטי הכרויות עם זמר מזרחי, שזכה להצלחה והגיע לשני מיליון צפיות. "לימדתי את עצמי את אמנות יצירת הפאנצ'ים והבדיחות, וכיום אני קוצרת את הפירות. גם הקהל שלי באינסטגרם שיבוא להצגה בוודאי סומך עליי שאספק לו משהו מצחיק שהוא יזדהה איתו ויהנה בהצגה".
התרעות פיקוד העורף