"הקליפורניה" נפתח ביולי 2019, חצי שנה לפני שהמגפה ההיא שינתה את הדרך שבה בני אדם מסתכלים על "לחיצת ידיים", עבר אותה, עבר שריפה בגלל טבח מבולבל וסיגריה, שרד מלחמה, ושגשג בתור פתרון לבעיה שאף אחד לא טרח לנסח - הברים בתל אביב חוו פיצול אישיות. מצד אחד, צצו ברי מיקסולוגיה שלבשו שלייקס ודרשו ממך להבין בכימיה לפני שאתה מזמין דרינק. מצד שני, מאורות אפלוליות שבהן ה"קוקטייל" היחיד היה בירה עם צ'ייסר - ובפער הזה נוצר ביקוש למקומות חדשים, פחות נוקשים או מיושנים.
אוכל מקסיקני, היפסטרים ודורון מירן
פה אתם נכנסים לתמונה
בימים אלו ה"בית" נחרב - לא בגלל הטילים (לפי פיקוד העורף) אלא בגלל כשלים הנדסיים והזנחה. הבניין שבו הבר נמצא קיבל צו הריסה סופי. למודי המלחמות שאנחנו, התרגלנו לחשוב שכשמשהו נהרס בקנה מידה כזה, מישהו כבר יתערב. אנחנו מצפים לראות את העירייה, חברת הניהול, חברות הביטוח, מישהו… אבל לא, במקרה של "הקליפורניה בר" המדינה התנערה, העירייה לא באירוע, בעל המבנה גם - והרשימה של הגופים שהפנו גב רק מתארכת. וככה, מול ערימת הבטון, הזיכרונות והתשלומים לספקים, נשארו רק אלון ובר, לבד לגמרי.
אבל עצרו - זאת כתבה עם תקווה, עם סוף טוב, מבטיח. כי מתברר שהם לא מרימים ידיים וצריכים אתכם כדי להקים בית חדש לקהילה הזאת. הם פתחו קמפיין הדסטארט שעומד כרגע על כ-26 אלף שקלים, בערך מחצית מהדרך אל היעד שייתן קצת אוויר להתפנות לתכנון המקום החדש - וכשנשאר פחות משבוע בלבד לקו הסיום, כל סכום יעזור. יש פה סיפור על אנשים שיצרו משהו אמיתי מהלב ומבקשים הזדמנות ליצור אותו שוב.
התרעות פיקוד העורף