המוזיאון, שתוכנן בידי האדריכלים חתני פרס ישראל, אל מנספלד ודורה גד, תוך כדי התחשבות מופתית בנוף הירושלמי, הוקם מראש כמוסד ארבעה-ראשי. מלכתחילה הוא כלל את יורשו של בית הנכות בצלאל, הנקרא כיום אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות; את האגף הארכיאולוגי ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן, שאליו נאספו המוצגים שנאספו באגף העתיקות; את היכל הספר, משכן הקבע של המגילות הגנוזות, ואת גן הפסלים המרהיב, מאוספו של בילי רוז, שעורר את זעמם של חרדים.
הקהל, אגב, שילם לירה על כרטיס כניסה, בתוספת חצי לירה להיכל הספר. ובשבתות? "למרות מחאות הדתיים המוזיאון היה פתוח ובחינם", מעידה שלמון. "אבל לאורחי המוזיאון ציפתה עמדה שבה מי שרצה, שלשל במעטפה כסף כאוות נפשו. בהמשך עמד בכניסה איזה חאפר שמכר כרטיסים. אבל זה היה פעם. זה מכבר הקופות פתוחות גם בשבתות".
"היינו כמו משפחה", מעלה על נס שלמון, שעם הזמן ניהלה את המוזיאון לאמנות ביד ושם והייתה אוצרת בית טיכו, שלוחה של המוזיאון "שלה". "הרגשנו זכות גדולה להיות עובדי מוזיאון ישראל. כשהגיע משלוח מחו"ל, היה לנו חשוב לראות מה יש בו. גם היום אני קשורה למקום, כמתנדבת. כנראה אני לא יכולה אחרת".
אירועי יום ההולדת יימשכו השבוע עם סדרת מופעים אקוסטיים של אמנים שיופיעו בתערוכה "1965 היום": חווה אלברשטיין שחוגגת 50 שנה לאלבום הראשון שלה, מיכה שטרית וארקדי דוכין, כנסיית השכל ושלומי שבן.
התרעות פיקוד העורף