החיות כמשל: כך הפך "חוות החיות" למשל על המציאות הישראלית

הבמאי נעם שמואל שכנע את תיאטרון גשר להעלות את הספר הקלאסי של ג'ורג' אורוול, דווקא עכשיו, כשהחווה והמשל קרובים מתמיד: "אני מקווה שהקהל ימצא בעצמו את ההקשרים ויהרהר לגבי מה שמתרחש כאן"

יעקב בר-און צילום: ללא
"חוות החיות" בתיאטרון גשר
"חוות החיות" בתיאטרון גשר | צילום: לירן לוי
2
גלריה

"לא הייתה לי כוונה להעתיק למציאות הישראלית את משל 'חוות החיות' של ג'ורג' אורוול", מדגיש, בפתח דבריו, נעם שמואל, יוצאי סטודיו יורם לוינשטיין, במאי ההצגה המעולה של צעירי תיאטרון גשר שעלתה בימים אלה. ההצגה, המבוססת על ספרו הקלאסי של אורוול שפורסם ב־1945, מציגה חלום ושברו.

"אנחנו מביאים את המשל כמו שהוא, בלי פרטים מזהים כמו דגל ישראל. אני מקווה שהקהל ימצא בעצמו את ההקשרים, ויעלו בו הרהורים לגבי מה שמתרחש כאן. אם למישהו זה לא ברור, כנראה שהוא לא יודע איפה הוא חי".

"יש כאלה שקשה להם עם שחיטת הפרות הקדושות המוזיקלית, מכיוון שאנחנו משלבים בפס הקול של ההצגה שירים שהם בבחינת טאבו, כולל ציטטות מ'התקווה'. חוסר נוחות עדיף על אדישות".

"לא ידעתי עד שרמי ברוך, שחקן הקאמרי, בא לראות את ההצגה וסיפר שהם הקדימו אותנו ב־30 שנה, בהצגה שביים גדי רול. לא יכולתי לראות אותה. הייתי אז ילד קטן".

"קיבלתי כיתה של 16 תלמידים בסטודיו. חשבתי מי ישחק מה, ואז עלה עניין מגדרי של מתן הזדמנויות לשחקניות. אביב התאימה מבחינת הנתונים שלה לשחק את נפוליאון. אגב, את רוב שחקני ההצגה הכרתי מהצגה קודמת שביימתי בסטודיו, 'רודף העפיפונים', שגם היא נכנסה לרפרטואר של גשר".


"אחרי 'רומיאו ויוליה' הייתה לי תחושה שאני צריך קצת זמן לעצמי, כדי להיבנות בצורה יותר רגועה".

"זה לא מה שקרה איתי", מבהיר שמואל, שעובד בימים אלה במדיטק על "ילדי בית העץ", הפקה שמזכירה את "הכבש ה־16" של פעם. "אני ממשיך ליצור באופן רצוף. הרי יש הרבה במאים, וכידוע לא כולם עובדים ברפרטוארי, שמה שנעשה בו לא בהכרח טוב. לא מעניין אותי איפה, אלא לעשות את העבודה שלי באופן הכי מקצועי שיכול להיות".

"הכי חשוב לי להיות שלם עם היצירה שלי, בלי התחשבות בגודל הקהל. זה לא רלוונטי מבחינתי".

"הוא פתוח, אבל לא לשפות תיאטרוניות חדשות. כלומר אין מספיק פתיחות ברפרטוארי להצגות לא קונבנציונליות מהסוג של 'חוות החיות'. אני לא יודע אם יש תיאטרון בארץ, חוץ מגשר, שהיה מרים את הכפפה ומסתכן בהעלאת הצגה משוגעת כזאת, שהיא די חריגה בנוף".

"מתוך כניעה לוועדי העובדים. לתיאטראות הרפרטואריים יש חשש מכישלון מסחרי. לכן כולם מנסים לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר, כלומר לקומדיות קלילות, הנמכרות כלחמניות חמות לוועדי העובדים. כך התיאטרון משתעבד לרף אמנותי נמוך, שהוא בעייתי בעיני. אם אני מביים קומדיה, היא צריכה להיות עם ערך מוסף, לא רק לחם ושעשועים".

תגיות:
תיאטרון גשר
/
חוות החיות
/
נעם שמואל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף