שלום כורם מרבה לחייך, משהו שלא אופייני לבוגר מערכת הביטחון, שב־2006 יצא לגמלאות בדרגה מקבילה לאלוף משנה בצה"ל. כורם, בוגר בית הספר למשחק "הדרך" וסדנת משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס, כבר שיחק בתפקידים קטנים ב"חמישה גברים וחתונה", "רמזור", "עספור", "נויורק", "הבורר", "30 שקל לשעה", "השוטר הטוב" ו"מנפאואר". עכשיו הוא משחק בתיאטרון יפו במחזה "זיכרון בנסיגה".
אבל על החלום הוא לא ויתר: "כשיצאתי לגמלאות בדצמבר 2006, היה לי ברור שאני הולך ללמוד משחק. הרגשתי שיש לי כישורים לזה, והתחלתי לחפש בתי ספר למשחק. מהר מאוד התברר לי שאף בית ספר למשחק לא מעוניין בתלמידים מבוגרים. במהלך חיפושי הגעתי לאייל כהן, הבעלים והמנהל של בית הספר 'הדרך'. סיפרתי לו על החלום ללמוד משחק, והודיתי שבעצם אין לי שום ניסיון בהופעה על במה. אייל אמר שלא יוכל לקבל אותי ואין סיכוי שאוכל להסתדר מבחינה חברתית עם שאר התלמידים. התחלתי ללמוד במכינה, ושלושה חודשים אחרי, תלמידי שנה ב' התחילו חזרות להצגת סוף השנה בבימויו של ניקו ניתאי. היה חסר להם שחקן מבוגר. הם פנו אלי וכמובן הסכמתי. במהלך החזרות הוכחתי בעצם שכל הנימוקים מדוע גילי המתקדם מהווה בעיה הם שטויות. חזרתי וביקשתי מאייל להיבחן בבחינות הכניסה ואייל הסכים. התקבלתי לבית הספר וזכיתי לשלוש השנים היפות בחיי, הרבה יותר קשה מכל הקורסים שעברתי בצבא ובמערכת הביטחון. קצרות המילים לתאר את החוויה במילים".
"הבטחתי להם שלא תהיה בעיה ועמדתי בדיבורי. זה היה עבורי שיעור מאלף. כשאני בא להפקה ומרגיש צורך להביע דעה לגבי האופן שעלי לבצע את תפקידי, אני עושה את זה בזהירות רבה וזוכר שאני בעצם שחקן צעיר".
כורם מספר כי "יש כוונה שנעלה את ההצגה הזאת גם בערבית. המחזה תורגם לערבית פלסטינית. את הבן במחזה מגלם השחקן אמיר עודה, בן העדה האחמדית בחיפה ואחיו של איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת".
התרעות פיקוד העורף