זה קרה לאלברט כהן לפני יובל שנים. באמצע המחזמר "כנר על הגג", שם שיחק אצל גודיק את מוטל החייט, פרצו עמיתיו להצגה בשירת "בן! בן! בן!" על במת "אלהמברה".
"בהתחלה לא קלטתי מה קרה. כשקלטתי, אל תשאל כמה התרגשתי", נזכר כהן. "את כל התיאטרון - המונים עבדו בו אז - הזמנתי באותו ערב על חשבוני במזנון. כעבור שבוע, עשינו באישורו של גודיק את הברית לעדי על במת 'אלהמברה' לפני שעלה המסך. שמעת על ברית עם הדקורציה של 'כנר על הגג'?".
לא, לא שמעתי על כך, אבל שמעתי שאתה והרך הנולד דאז משתפים פעולה באותה הצגה.
"אכן, הרך הנולד עדי כהן כבר בן 50, ושנינו מעורבים כעת בהצגה 'אילוף הסוררת' שעלתה לא מכבר בתיאטרון בית ליסין".
"אודי מיד השתגע מזה", אלברט משחיל מילה.
"אודי פתוח לרעיונות של שחקנים, כנראה כפי שלמד מחנוך לוין", עדי ממשיך את דבריו. "אז הלחנתי שיר לאבא, ולפי ההצעה שלי דורי פרנס, המתרגם הנהדר של המחזה, כתב את המילים. כאן אני חייב תודה לאבא. בזכות השיר הזה, שאותו יזם, התפתח לי הנושא המוזיקלי לכל ההצגה".
"מי כמוני יודע את היכולות של הבן שלי", משבח אלברט. "כששמעתי שהוא איתנו, היה לי ברור שתהיה מוזיקה נפלאה להצגה. מאז אנחנו מדברים לא מעט על הכיוון המוזיקלי שלה, במין טרנטלה איטלקית, כפי שהצעתי".
עדי: "לקחתי את הטרנטלה לכיוון מוזיקה מתקופתו של שייקספיר, עם נגיעות עכשוויות של ג'אז, ואלס וכדומה. אני אוהב את עירוב הסגנונות הזה".
"ככה זה היה", מאשר עדי, "אבל אם זה היה תלוי באבא, הייתי לומד עריכת דין. אם זה היה תלוי רק בי, בהתחלה רציתי תופים והיו שאמרו שעדיף כלי הרמוני כמו גיטרה קלאסית. בגיל הנעורים פתאום התחלתי גם להלחין וישר זכיתי באיזשהו פרס אצלנו, ברמת גן. הצעדים הראשונים שלי בעניין היו בסרטי הסטודנטים של שמי זרחין. זה היה המבוא למוזיקה לסרטים, לסדרות טלוויזיה ולהצגות שהלחנתי להם".
עדי: "אני שמח גם על שאבא זכה בפרס לאמנים ותיקים על שם אריק איינשטיין".
אלברט: "לא כל פרס הוא מי יודע מה, אבל כאן יש לי גאווה, שהפרס הוא על שם אריק, שלא רק שהכרתי אותו המון שנים, אלא גם את אשתו, סימה, שעבדה בקאמרי הרבה זמן כמנהלת הצגות".
התרעות פיקוד העורף