בשקט ובאיפוק, כמעט כמו הדרך שבה הוא יושב באולפן ומכריז על ממצאיו של עוד תחקיר מטלטל, חיים ריבלין, כתב התחקירים של חברת החדשות של ערוץ 2, משיק בימים אלה את LIFE, תערוכת הצילום הראשונה שלו. את הסיפורים שהתרגל לספר בקריירה העיתונאית שלו מספר כעת ריבלין בצילומי רחוב שמתעדים את האנשים הפשוטים בסיטואציות יומיומיות וברגעים כמעט סוריאליסטיים.
ריבלין, נשוי ואב לשלוש בנות, נולד בירושלים ב־1972. למעט שנה בקנדה ושנה ברמת גן, לא עזב מעולם את העיר. "אני לוקאל פטריוט עם תסביך קלאסי של יחסי אהבה־שנאה, כיאה לדור שמיני בירושלים", הוא מעיד על עצמו. את דרכו העיתונאית החל בגיל 16 ככתב במקומון. אחרי הצבא שימש כתב ב"עיתון ירושלים" של רשת "ידיעות אחרונות". "זו תקופה שרבים מתרפקים עליה ומתארים כימי הזוהר של עולם המקומונים, ודי בצדק", הוא מספר. "המקומונים בירושלים סיפקו כותרות ארציות כמעט על בסיס קבוע. עשו שם עיתונות ביקורתית, חושפת, חצופה ולא מתחנפת. זה היה בית הספר הטוב ביותר לעיתונות".
"פעם חשבתי שתחקירים מהדהדים מגיעים במעטפה שנמסרת בחניון חשוך על ידי גרון עמוק, והיו לי כבר מפגשים רומנטיים מהסוג הזה שלא הולידו כלום. אין לי נוסחה לתת לך מלבד סקרנות וערנות. מי שלא סקרן וערני מספיק, יפספס גם אם יוגש לפניו סיפור ענק באריזה מרשרשת".
"אם כבר זה הפוך: בתור צלם אני תזזיתי, ובתור עיתונאי אני דוגר על הסיפורים כמה שצריך עד להבשלה. החומרים שאני עוסק בהם - השיהוי יפה להם".
“חברת החדשות מחויבת לאתוס העיתונאי לפני כל דבר אחר. עובדים בה עיתונאים שרואים במה שהם עושים שליחות ציבורית, וממש לא מעניין אותם מה האינטרסים העסקיים או האחרים של בעל מניות כזה או אחר. אני יכול להעיד באופן אישי ששידרתי לא פעם כתבות ותחקירים שאני יכול להניח שלא נעמו לבעלי מניות של אחת משתי הזכייניות. מעולם לא שמעתי מילה וחצי מילה, לא התבקשתי להימנע מפרסום או לצנזר משהו. יש לנו חופש עיתונאי מלא. רייטינג זו לא מילה מגונה, בטח לא בסביבה מסחרית. אבל אף אחד לא מחלק בין העובדים את טבלאות הרייטינג ואין דרישה נוסחתית לקלוע לטעמם של הצופים".
"הטריגר היה שיחה אקראית בהמתנה לאייטם עם צלם של חברת החדשות. הוא הראה לי אפליקציה חדשה ולא מוכרת שהוא הוריד לנייד, שקוראים לה אינסטגרם", מגחך ריבלין. "הנטייה ההתמכרותית שלי למסכים, המצלמה הזמינה בנייד והפרעות הקשב שלי הולידו גלריית אינסטגרם שיש בה יותר מ־2,900 תמונות ו־2,300 עוקבים".
"האובססיה לצילום התחילה אצלי רק בעידן הסמארטפונים. פעם צלמים יצאו למרחב 'חמושים במצלמות', ואילו היום בכל רגע נתון מיליונים חמושים בסמארטפונים מתעדים את עצמם לדעת. גם אני חלק מהטרנד, רק שאני משתדל ללכוד קומפוזיציות מעניינות".
"אני מאוד אוהב את העבודה שלי, ואני לא בהכרח מסכים עם האמירה שכוחה של העיתונות מידלדל. הציבור צורך עיתונות, והוא עדיין מעדיף אותה אחראית ומקצועית. דווקא מעמדו של צלם העיתונות המקצועי נחלש מאוד בעידן הסמארטפון בכל כיס. כך שגם אם ארצה יום אחד לפרוש ולצלם לפרנסתי, אני מסופק אם אמצא עבודה. כיף לי לצלם לאינסטגרם, יש בזה משהו מאוד לא מחייב, אני עושה את זה 'על הדרך', בנסיעה באוטו, בדרך לאייטם או סתם למכולת. פעם בשבועיים־שלושה, לרוב בימי שישי או בשבת, אני יוצא עם מצלמה ועדשת קיט לא מקצועית לצלם בירושלים. אם הייתי הופך את זה למקצוע, כבר לא הייתי נהנה מזה".
"אני לא יודע איך הטלוויזיה תיראה בעתיד הקרוב, בעוד שלוש-ארבע שנים, אבל ככל שזה תלוי בי, אני רוצה להמשיך לעשות עיתונות גם בעוד 30 שנה".
התרעות פיקוד העורף