“כך אולי נדמה לך. איגוד השחקנים האמריקאי התערב וכמעט מנע ממני את התפקיד. אצלם יש סדר. מחליפה היא מחליפה. כל אחד במעמד שלו. כאן התערבה לטובתי יו”ר האיגוד, השחקנית הדגולה הלן הייז. ‘תגישי בקשה לאזרחות אמריקאית וזה יסתדר', אמרה. כמעט התמרדתי מרוב פחד שבארץ ידעו שאני, אחת שבאה מבית ציוני, עושה צעד כזה. איזו בושה. מההפקה עשו תרגיל והטיסו אותי לקנדה הלוך וחזור כדי לעקוף את האיסור ולהיות אנה, תפקיד שראיתי בהופעה בו שליחות”.
דומה שאין שחקנית בארץ, פרט לדורון, שהקריירה שלה חובקת מקבץ כמעט בלתי אפשרי של שמות; ממרלון ברנדו ומרילין מונרו ועד חנה רובינא וקרן פלס. את ההיכרות עם קרשי הבמה בהבימה ערכה בעודה תלמידת גימנסיה “הרצליה”. כשגרטרוד קראוס יצרה את הכוריאוגרפיה להצגת “חלום ליל קיץ”, היא הביאה אליה את חניכות המחול מהסטודיו שלה. דורון התבלטה ביניהן וכשהשחקנית ששיחקה את הפיה יצאה לחופשת הריון, דורון הוקפצה במקומה. “כל מה שרציתי אז זה להיות שחקנית”, היא נזכרת.
דורון המשיכה לשחק בהבימה לצד שירותה הצבאי וב־52' הופיעה ב”קריה נאמנה”, הסרט השני שהופק במדינת ישראל העצמאית, בבימויו של יוסף לייטס, על בני נוער ניצולי שואה בצל מלחמת העצמאות. הסרט דובר האנגלית דרבן אותה לצאת ללימודי משחק בארצות הברית, אך ההתחלה הייתה ברגל שמאל. היא התקבלה לבית הספר היוקרתי למשחק “נייבור פלייהאוז”, שבו נאסר על התלמידים לעבוד לצד הלימודים. כשתפסו אותה משדרת בשעה העברית של “קול אמריקה”, היא קיבלה מכתב הדחה. עמה הודח, בגלל מה שהוגדר כהתנהגות לא טובה, הכוכב לעתיד של הסרט “הבריחה הגדולה”, סטיב מקווין, שהיה, לדבריה, “שובב גדול וחצוף לא קטן”.
“מה פתאום. טענתי שנאלצתי לעבוד בתחנה כדי שיהיה לי מה לאכול. כשעיני זולגות דמעות, ביקשתי מהמורה האגדי שלנו, סאנפורד מייזנר, שיעזור לי. והוא, שדי חיבב אותי, אמר לי בערמומיות - ‘תמשיכי לבוא לשיעורים, אבל תשתדלי לא לעבור ליד המזכירות'”.
בהמשך פגשה דורון בסטודיו של שטרסברג שחקן צעיר שהיא התפעלה ממנו, ולדבריה הופעתו הייתה ממגנטת. זה היה מרלון ברנדו. את מרילין מונרו פגשה בנסיבות אחרות: “כששימשתי מחליפה לתפקיד של אנה פרנק, המחליפה בתפקידים הנשיים האחרים הייתה ג'ואן, אחותו של המחזאי ארתור מילר. היא נהגה להביא אותי לסעודות ליל שבת אצל הוריה ושם פגשתי לצד האח ארתור את מרילין מונרו, אז אשתו”.
“היה משהו קסום באישה הזאת. היא עטפה את ארתור במין מבט של הערצה כאילו היה אלוהים. כמה שהייתה כוכבת גדולה, היא לא התנשאה ואפילו ניכרה בה איזו עצבות. פתאום היא מתה”.
ומאגדה לאגדה. בהצגת “הסוחר מוונציה”, גם כן בברודוויי, שם שיחקה את ג'סיקה, נרקמה לה ידידות לא צפויה עם לא פחות מאשר קתרין הפבורן, שכיכבה בתפקיד פורציה. “אגב הארוחות המאולתרות בחזרות, היא הייתה מספרת לי על אהבתה לספנסר טרייסי ואני סיפרתי לה על ישראל”, נזכרת דורון, “לקראת סוף המרוץ של ההצגה, אחרי שבע שנים באמריקה, כבר הייתי על קוצים מרוב געגועים ארצה. ‘תישארי עוד קצת', אמרה לי קתרין. אז שיחקתי לצדה גם ב'מהומה רבה על לא דבר'”.
כששבה ארצה בשלהי 58', השתלבה בהצגת “הערב אימפרוביזציה" בתיאטרון הקאמרי. הצגה זו הביאה לה לא רק ביקורות מפנקות, אלא גם משלחת מכובדת של כוכבי הבימה - התיאטרון שבו עשתה את צעדיה הראשונים על הבמה - שהגיעו לצפות בה. בין כוכבים אלה היה גם רפאל קלצ'קין, שהגיע למקום כדי לחפש את מי שתגלם את אהובתו המיועדת, מרתה איזבל, בהצגה “העצים מתים זקופים" שעתידה הייתה לעלות בהבימה. דורון, כאמור “החברה של הפבורן”, קיבלה את התפקיד ובהצגה זו זכתה להתיידד עם “מונומנט" נוסף: “מהר מאוד הגעתי לשיחות נפש עם רובינא”, היא מספרת.
דורון המשיכה בהבימה והופיעה בזה אחר זה בתפקידים הראשיים בהצגות הלהיט “ג'יג'י" ו”אירמה לה דוס”. “כרגיל, תיאטרון הבימה היה בחובות ועלי הוטל להציל את התיאטרון”, היא מעירה.
אז, כשדומה היה שתוכל להשיג כל תפקיד שבו תחפוץ, לקחה פסק זמן לטובת בניית הקן המשפחתי שלה. זאת, לאחר שיום אחד, כשבאה להחזיר ספר למרגוט קלאוזנר, בעלת אולפני הרצליה, פגשה בחדר המדרגות את הבמאי אילן אלדד, שגר קומה מעליה. “זה היה מאלוהים איך שנפגשנו שם”, סבורה דורון,”על המקום התפתחה בינינו שיחה שנמשכת עד היום”.
בטרם התייצבו מתחת לחופה, ליהק אותה אלדד לתפקיד הראשי של בדואית בסרטו “סיניה”. דורון, הזכורה מהופעתה המכשפת שם, איננה שוכחת את הילד שהופיע שם כבנה. “אודי'לה”, היא אומרת על אהוד בנאי, “הוא היה ילד ממושמע להפליא, שהתנהג בהסרטה כמו מקצוען קטן”. כשתם פסק הזמן, שיחקה עם עודד תאומי ב”יחפים בפארק”, ועם גדעון שמר בהצגות “בודדה באפלה ו”נדנדה לשניים”. דורון, שעבדה כל חייה כפרילנסרית, הפכה לשחקנית נודדת, ששיחקה כמעט בכל התיאטראות. לדבריה, היא שיחקה למעלה מאלף פעם בהצגת היחיד “מיטה מטבח, מיטה מטבח”, שבעלה ביים בתיאטרון הכיס שלו, “בימות ובדים”.
“היה לנו נהדר לעבוד ביחד”, היא מציינת, “אם היה לנו טוב עד התיאטרון הזה, נהיה לנו עוד יותר טוב תוך כדי יצירה משותפת. אומנם הפחידו אותי שזה עלול להיות נורא והרפתקאות כאלה הרסו זוגות, אבל לא במקרה שלנו. שנינו אוהבי תיאטרון ופועלים בו בעיסוקים שונים ללא תחרות”.
אף שפה ושם שיחקה בסרטים, נדמה כי בקולנוע הישראלי לא ידעו במיוחד לנצל את כישוריה של דורון. היא, שכדי לחזור לארץ סירבה לפני שנים רבות בלי למצמץ לחוזה ארוך טווח שהוצע לה מחברת “פאראמונט”. אבל דורון סגרה מעגל עם הוליווד, כשנבחרה לשחק את אמו של אדם סנדלר בסרט “אל תתעסק עם הזוהן”. “אדם סנדלר הוא בחור מאוד חביב וסימפתי, ילד של אמא כזה ועם חוש הומור בלתי רגיל”, היא מדווחת, “ברגע שנפגשנו, הוא אמר ‘היי מאם!' ובתור אחד משלנו גם גלגל כמה משפטים בעברית. אולי לטובת טיפוח המשפחתיות בינינו הוא הציג בפני את התינוקת שלו, שאז התחילה ללכת”.
אשתקד שיחקה את החותנת של נטלי פורטמן בסרט “סיפור על אהבה וחושך”, שזו ביימה על פי ספרו של עמוס עוז. “הייתה לי חוויה מאוד גדולה לעבוד איתה”, היא מספרת, “נטלי בחורה יוצאת מהכלל, עמוקה ורגישה, עם הרבה כבוד למה שעמוס עוז כתב. מאוד התחברנו. ביום האחרון גילתה לי - ‘גם אני שיחקתי את אנה פרנק בברודוויי”.
התרעות פיקוד העורף