לא הרבה יודעים זאת, אבל רוני סומק, שנחשב לאחד מהמשוררים החשובים בשירה הישראלית המודרנית, הוא גם צייר. החודש (13.9) תיפתח במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן תערוכה חדשה של יצירותיו. מדובר בפרויקט מתמשך של סומק ושמו "תמונה קבוצתית עם חברים - מחזור מספר 2", והוא המשך ישיר לתערוכה הקודמת "שריטה במרפק השירה" שהתקיימה במוזיאון במאי 2014. באיוריו החדשים מקיים סומק דיאלוג וקשרי חברות עם סופרים ומשוררים משני הסוגים - חיים ומתים. יש מי שיגדיר את החברות עם המתים כלימוד היסטוריה. אבל הוא אינו רואה בהם עבר אלא חלק מחייו. לאה גולדברג היא חלק מחייו, סמיח אל־קאסם הוא חלק מחייו, וכך גם ז'בוטינסקי, ג'יימס ג'ויס וג'וזף בויס. איך מצטלמים עם החברים המתים? פשוט מאוד: מציירים.
מי שחשב שזהו סומק שעובר מדיום, מתבדה מהר מאוד. למרות הכל, הוא איש של מילים. הציורים הם עוד גשר מַעבר לעולם שמעבר.
באפולו קטוע היד, והוא הציע מגבת לאפרודיטה שעלתה מהגלים וצייר למונה ליזה משקפי שמש מעל השפם שהניח שם מרסל דושאן. לא ידעתי שיום אחד אצייר או אכתוב, אבל הרגשתי שאני מגלה עולם חדש. עולם שבו הדמיון יכול לעבוד שעות נוספות".
סומק הציג כבר לא מעט תערוכות. רבות מהן - ובהן התערוכה הקבוצתית "קיר האושר" במוזיאון האמנים בלודז', פולין, 1993; התערוכה הקבוצתית "נקמת הילד המגמגם" – Markers 1 הביאנאלה לאמנות בוונציה 2001; והתערוכה הקבוצתית "הספרייה הנודדת" – Markers 4 הביאנאלה לאמנות בוונציה 2003 – הוצגו מעבר לים. ההסבר של סומק לכך די מרתק: "ההצעה הראשונה להוסיף ציורים לשירים באה מהמשורר הצרפתי ז'אן פורטנטה, שערך את ספר שירי 'עדות יופי' שראה אור בצרפת. הספר יצא בסדרת ספרי שירה ובה ליוו ציורים את השירים. פורטנטה, שבמקרה ראה ציור שלי, שכנע אותי להתכתב עם השירים שלי בעצמי. המעשה הוליד תגובת שרשרת: המו"ל ההולנדי הציע להוסיף ציורים ל'בלוז הנשיקה השלישית' (מבחר שירים שתורגמו להולנדית - ר"ז), המו"ל הסיציליאני ביקש שאצייר שער ל'הילד המגמגם'; המו"ל המצרי - לספר 'חלב אריות', שראה אור בקהיר; המו"ל האמריקאי - ל'מחתרת החלב'; המו"ל הבריזלאי לשני המבחרים שראו אור בפורטוגזית, וכולי. רק אחרי שהטנגו הזה נרקד ברחבות ריקודים 'חוצלארציות', ורק אחרי ששמעתי את קול מחיאות הכפיים לא רק לשירים, אזרתי אומץ להציע למו"ל שלי בארץ (כנרת זמורה־ביתן – ר"ז) שנוסיף ציורים לשירים. זה התחיל עם 'אלג'יר' ונמשך עם 'כוח סוס'.
"אגב, רבים המשוררים שהיו גם ציירים. לאה גולדברג, פנחס שדה, זלדה, דוד אבידן, אלכסנדר פן ועוד. המשוררים האלה בדרך כלל לא תלו את הציורים בסלון השירי שלהם, וחבל".
"שתי התערוכות הראשונות שלי שהוצגו במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן היו 'חוואג'ה ביאליק' ו'ריה"ל מדריד'. בראשונה דיברתי עם חיים נחמן ביאליק ובשנייה - עם רבי יהודה הלוי. הרגשתי שהציור על דפי השירה שלהם הוא ניסיון להמריא משדה התעופה של המילים לשמיים דמיוניים יותר".
תמורות חלות בימים אלו גם בשדה השירה המקומי ובתפיסת הספרות ותפקידה בחיינו. סומק, כמו רב־חובל מיומן, עומד בכל הטלטלות. אולי זה כך אצל מי שהמילים מנקות ממנו כל שמץ של מלודרמטיות, כי את רוני סומק לא תמצאו אומר איזו אמרה שתעורר זעם או קצף בחוגים מסוימים.
התרעות פיקוד העורף