התוצאה היא קתדרלה תנועתית של צבע - כהומאג׳ לאידאה הזו. כל ציור בסדרה פותח חלון לסצינה בהתפתחות הגיבור. במספר עבודות מופיע צאן כסמל למשא העם, אך מעבר לכך משה תמיד לבד, בודד עד אינסוף, בדיאלוג פנימי. הדימויים בעבודות צומחים אחד מתוך השני, קווי הקונטור שלהם עזים, מה שמכונן נופך ויטראז׳י המעניק לציורים, ולתערוכה, מימד ריליגיוזי המתכתב עם המסורת האמנותית לגבי משה.
דור-שב, יוצא מקונבנציות ציוריות קלאסיות בהן מתואר משה כמנהיג מלא הוד נשוא פנים, בעל זקן, ומנסה לייצג את התנועה הנפשית שלו, את הפיזיות שלו והחיות שלו, לצד המופנמות; רקדן-על של זהויות. צבעוניות עזה, מרובדת ומחשמלת, כמו מסירה שכבות אבק מהסיפור התנ״כי. היעדר של קו אופק מכניס את הגיבור ואותנו לסיחרור. התוצאה היא מדרש אישי נועז, שהופך מחדש את המוכר לזר. פורטרט של האדם, ואולי של האמן, כשהוא נע ונד על ציר שבין האנושי למטפיזי.
משה של דור שב מתחיל את מסעו בטראומה. בפחד אימים של תינוק הננטש ביאור שורץ תנינים, כמו משם צומח הגמגום. בטריפטיך על הסנה הוא עובר טרנספטרמציה מדורגת בין עולמות. בעבודות אחרות הוא יוקד אש מצד אחד, ומקופל בנשיקת אלוה, מצד שני.
אצל דור-שב הזמן עוצר לזיכרון אחד, תמציתי ונוצץ. החלל הקטן של הגלריה פועל כמו אינקובטור לזיכרון הזה, וכמו ללא קול - כיאה לנכות הדיבור הקשה של הגיבור - גם אנחנו יוצאים מהתערוכה עם טרנספורמציה פנימית בדמותו.
התרעות פיקוד העורף